פסק-דין בתיק ת.א. 48471/06 - פסקדין

1.         בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת עפרון מיום 20.11.06 בבש"א 171491/06 בת.א. 48471/06.

ביום 23.8.06 הוטל עיקול על נכסי המערער. לאחר מכן ביום 5.10.06 בוטל העיקול לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים.

בהחלטתה נשוא הערעור אישרה כב' הרשמת את הטלת העיקול על נכסי המערער.

2.         טענות המערער

א.         הרשמת התעלמה מהחלטתה המקורית מיום 5.10.06 במסגרתה קבעה שיש לדחות את הבקשה להטלת עיקולים זמניים כיוון שלא קיים חשש להכבדה.

ב.         הרשמת טעתה שקבעה שקביעתה בהחלטתה המקורית נעשתה במסגרת הדיון בטענות המקדמיות.

ג.          הרשמת לא התייחסה לבקשה כבקשה נוספת ל"עיון מחדש" שניתן להגישה רק כאשר קיימות נסיבות או עובדות חדשות שיש בהן כדי לשנות את ההחלטה המקורית.

ד.         הרשמת התעלמה מכך שהמערער הינו אדם אמיד ביותר ולכן אין כל חשש להכבדה. ומכך שגם לאחר שהעיקולים אצל המחזיקים בוטלו, תקופת הביטול לא נוצלה ע"י המערער לצורך הברחת נכסים.

ה.         הרשמת ביססה החלטתה על פס"ד של השופט כבוב שעניינו דחיית התביעה לביטול הסכם הפירוד שהגיש המשיב 1. ואולם לא ניתן לעשות זאת היות וזהו פס"ד אזרחי שאינו חלוט. פס"ד אזרחי בו זכה בעל דין אינו יכול להקים כנגדו מעשה בית דין.

ו.          הרשמת טעתה בכך שזקפה לחובתו של המערער את העובדה שהגיש תביעה מוצדקת כנגד המשיבה הפורמאלית 1, ואשר במסגרתה הוטלו עיקולים. הרשמת הניחה כי עיקולים אלו גרמו לחוסר יכולתה של המשיבה הפורמאלית 1 לשלם את חובותיה למשיבים. ואולם הסיבה לפגיעה ביכולת הפירעון של המשיבה הפורמאלית 1 נעוצה במעשי הברחת הנכסים של המשיב הפורמאלי 2.

ז.          הרשמת התעלמה מכך שצידקת תביעתו של המערער כנגד המשיבים הפורמאליים מתחזקת נוכח הראיות המצביעות על קנוניה שבין המשיב הפורמאלי 2 לבין מר פוקס.

ח.         הרשמת לא נתנה משקל להסדר הדיוני אליו הגיע המערער ביחס לעיקולים שהוטלו על המשיבה הפורמאלית 1. ובכל מקרה העיקולים שהטיל המערער על חשבון המשיבה הפורמאלית 1 הוסרו.

ט.         הרשמת לא הביאה בחשבון את העובדה שהמערער הוא הבעלים של מחצית מהון המניות של התובעת, לכן גם אם יינתן פס"ד המחייב את המערער לשלם למשיבה סכום מסוים הרי שהוא יהיה זכאי לקבל מחצית מהסכום. לכן בכל מקרה היה ניתן להטיל עיקול רק ביחס למחצית מסכום התביעה.

3.         טענות המשיבים

א.         עיקר טענת ההגנה אין לה בסיס. גם אם בתאריך מאוחר המערער והמשיב הפורמאלי 2 הגיעו ביניהם להסדר, הסדר זה אינו יכול לפטור אותם מההתחייבות שנתנו למשיב שכן הוא לא צד להסכם זה.

ב.         בדיון הראשון לא התקיים דיון לגופו של עניין. הרשמת ביטלה את צווי העיקול בגלל שהועלתה טענה מקדמית שהערבויות שהוגשו אינן תקינות.

ג.          הבקשה לעיקול זמני שעליה מוגש הערעור הוגשה על סמך ראיות חדשות לעניין הכבדה, אשר לא היו קיימות בזמן שהוגשה הבקשה הראשונה.

ד.         ההכבדה נובעת מאישיותו והתנהגותו הבעייתית של המערער, ואשר בשלה מר פוקס יימצא עצמו ללא אפשרות להיפרע ממנו.

ה.         הרשמת יכולה הייתה להתייחס לפסיקת מר כבוב. אף אחד מהצדדים לא ערער על הקביעות העובדתיות של פס"ד.

ו.          צדקה הרשמת שקבעה כי ההסכם שעשו המערער עם המשיב הפורמאלי 2 להמרת העיקולים הזמניים והערבת הכספים השייכים למשיבה הפורמאלית 1 לקופת בית המשפט מצביע על ריקון המשיבה הפורמאלית 1, כך שלמשיבות לא היה ממי להיפרע.

ז.          מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המשיבים כי לא נגרם נזק למערער ואילו אם העיקולים יוסרו למשיב לא יהיה ממי להיפרע. עובדה היא שכבר היום ישנו חוב של 475,010 ש"ח שהמערער לא פורע.

4.         דיון והכרעה