פסק-דין בתיק ת.א 47912/97

בפני תביעה לפיצוי כספי בגין נזקים אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, עקב החלטת הנתבעים שלא לקבל הצעתה למכרז.

בגלגוליו הרבים של תיק זה, יש להביא בחשבון שזה הוגש, בראשיתו, בביהמ"ש השלום בבאר- שבע לפני כ- 8 שנים, בחודש ינואר 1997, והועבר עקב תניית שיפוט לביהמ"ש שלום בת"א. ביהמ"ש עשה מאמצים רבים לקדם התיק. הצדדים הגישו בקשות רבות ושונות ואף ניגשו להליך גישור אשר לא צלח.

כמו כן, התבקש והתאפשר תיקון כתב התביעה (החלטת כב' השופט דן ארבל בבר"ע 021933/99), מהלך אשר אף הוא לא תרם לקידומו של התיק.

חרף מאמצי ביהמ"ש לסיים התיק בהסדר הדבר לא הסתייע, כך שהגיעה עת ההכרעה לגופה של העתירה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

1.         התובעת הינה חברה פרטית הרשומה כחוק בישראל, אשר עסקה עובר לתביעה, בין היתר, ברכישת ו/או שכירת מבנים יבילים, השכרתם ו/או מכירתם.

            הנתבעת 1 (להלן: "עמידר" או "הנתבעת") הינה חברה ממשלתית אשר פעלה - עובר להגשת התביעה - כשלוחתו של הנתבע 2, באחזקה, השכרה ומכירת דירות, בתים ומבנים יבילים.

            הנתבע 2 (להלן: "משרד הבינוי והשיכון") היה, עובר לתביעה, הבעלים של מבנים יבילים המוצבים באתרים שונים ברחבי מדינת ישראל. המבנים היבילים נרכשו בשעתו ע"י משרד הבינוי והשיכון, לצורך שיכונם הזמני של עולים חדשים וזכאי משרד הבינוי והשיכון.

2.         ביום 15/1/96 פורסמה ע"י הנתבעים בעיתון "ידיעות אחרונות" מודעה בדבר קיומו של מכרז למכירת מבנים יבילים, על פיה התבקשו הצעות לרכישת מבנים יבילים (להלן: "המבנים") בשלושה אתרים שונים: חצרות יסף, מחנה בארותיים ובת חצור.

3.         בעקבות פרסום המודעה רכשה התובעת מעמידר את מסמכי המכרז ובהם: הזמנה להציע הצעות (להלן: "ההזמנה"), טופס חוזה לרכישת מבנים יבילים (להלן: "טופס החוזה"), נוסח ערבות בנקאית ודוגמאות של מפרטים טכניים.

            בסעיף 2 להזמנה נאמר: "ניתן להציע הצעות לרכישת מבנים יבילים בכמות שתהיה בכפולות של 50 מבנים בלבד, כלומר 50, 100, 150, 200 מבנים וכו' עד לכמות המקסימאלית המצוינת לעיל".

            הכמות המקסימאלית למכרז בת חצור, הוא המכרז נשוא תביעה זו, הייתה 400 מבנים. עפ"י האמור בסעיף 3 להזמנה "בכל מכרז יהיה זוכה אחד בלבד, והזוכה יהיה זכאי לבחור את המבנים היבילים המתאימים ביותר לצרכיו שימצאו באתר בעת קבלת ההודעה על זכייתו"

            בסעיף 8 להזמנה נקבע בין היתר כי "על מציע לרשום בדיו במבוא לחוזה להלן את המחיר ליחידה המבוקש לכמות של 50 מבנים ואת הכמות שברצונו לרכוש".

כך נקבעו הקריטריונים לבחירת ההצעה הזוכה הלא הם: "המחיר המבוקש והכמות". עוד נקבע בסעיף האמור, כי הצעתו של כל מציע, אשר יבקש לרכוש כמות גדולה מ - 50 מבנים "תשופר" הצעתו באחוז מסוים, בהתאם לטבלה המפורטת בסעיף.

            בסעיף 15 להזמנה נקבע כי על המציע למלא בטופס החוזה ביחס לכל מכרז, את הכמות שברצונו לרכוש ואת המחיר שהוא מציע, לכמות של 50 מבנים.

            עוד נקבע כי אם המציע הוא תאגיד, עליו לדאוג לאישור חתימתו ע"ג טופס החוזה ע"י עו"ד, בהתאם לנוסח המפורט בטופס החוזה.

4.         ביום 7/2/96, או בסמוך לכך, הגישה התובעת את הצעותיה בשלשת המכרזים הנ"ל.

            למכרז בת חצור, הציעה התובעת לרכוש מהנתבעים 50 מבנים במחיר של 580,050 ש"ח לקבוצה של 50 מבנים, דהיינו מחיר של 11,601 ש"ח למבנה.

5.         ביום 15/2/96 נשלחה לתובעת הודעה מטעם עמידר על החלטת ועדת המכרזים, לפיה בדיוניה מיום 12/2/96, החליטה ועדת המכרזים "לא לקבל את ההצעה מפאת מחירה הגבוה".

6.         בעקבות פנייתו של ב"כ התובעת ובקשתו להבהרת התשובה מטעם עמידר, כמו גם קבלת מידע בדבר ההצעה הזוכה, הודתה עמידר בטעות בשימוש  בטופס תשובה שאינו מתאים והעבירה לתובעת את פרוטוקול ההחלטה מישיבת ועדת המכרזים. מפרוטוקול זה עולה, בין היתר, כי הועדה קיבלה את הצעת חברת אריה עזורי בנין ומסחר בע"מ (להלן: "עזורי"), לרכוש את כל המבנים שהוצעו באתר (400) במחיר של 5,600 ש"ח למבנה.