פסק-דין בתיק ת.א. 47722/06

1.         עילתה של התביעה בתיק זה מבוססת על זכרון דברים, נספח א' לכתב התביעה.

            התובעים החזיקו ונהלו בית קפה בת"א ועפ"י זכרון הדברים הוסכם שיסבו לנתבעות 1 ו- 2 את זכויותיהם שעפ"י הסכם השכירות עם הבעלים של המבנה. עוד נקבע בזכרון הדברים כי במידה ויחתם חוזה שכירות בין הבעלים לבין החברות, ישלמו לתובעים  32,200 דולר ב-  48 תשלומים, בתמורה לציוד המושאר לנתבעות.

2.         כחודשיים שלושה לאחר שנחתם זכרון הדברים ובמקביל נחתם הסכם שכירות עם הבעלים נסגר בית הקפה והציוד נעלם והשיקים לא נפרעו, למעט סך של 7,900 ש"ח.

            במצב דברים זה הוגשה התביעה כנגד החברות כמי שהתחייבו עפ"י זכרון הדברים וכנגד נתבע 3 בעילה שחייב את סכום התביעה "מכוח ערבותו לחוזה" (סעיף  13 לכתב התביעה).

3.         הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להגן בה נטענו שתי טענות מרכזיות, האחת כי הוסכם שהנתבעים יהיו רשאים להחזיר את הציוד בכל עת ויהיו פטורים מתשלום יתרת השיקים, והתובעים סרבו לקבל את הציוד ולכן פטורים הנתבעים מתשלום.

            טענת הגנה שנייה היתה ספציפית לנתבע מס' 3 ולפיה לא ערב באופן אישי לזכרון הדברים, ובזכרון הדברים אין כל פסקת ערבות אישית עליה חתם. (סעיף 12 (ב) לתצהיר).

            בהחלטה מיום  1.2.07 נדחתה הטענה לגבי "ההסכם המאוחר" להחזרת הציוד וניתן כנגד הנתבעות פסק דין על סכום התביעה המעודכן.

            בדיון בעניינו של נתבע מס' 3 הועמדה להכרעה שאלה אחת האם ערב או לא ערב להתחייבויות הנתבעות שעפ"י זכרון הדברים.

4.         סעיף 3 לחוק הערבות התשכ"ז - 1967 נושא את הכותרת "יצירת הערבות" וקובע "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה...".

            דהיינו ככלל הסכמת אדם לשמש בתור  ערב איננה דורשת הסכמה בכתב דווקא.

            בכותרת לזכרון הדברים, מסמך שנערך ע"י התובעים, נרשם מתחת לשמות הנתבעות "באמצעות ובערבות אישית של מנהלה אלכסנדר מוליארצ'וק ת.ז. 311654172",  הוא נתבע מס' 3.

            לטענת התובעים הכיתוב האמור בא לשקף את ההסכמה המוקדמת לפיה ישמש נתבע מס' 3 ערב להתחייבויות הנתבעות בשל העובדה כי התשלום עבור הציוד נפרס למספר חודשים גדול.

            הנתבע טוען כי לא ערב באופן אישי לזכרון הדברים, לא דובר עמו על ערבות אישית ולו היה נדרש לחתום לא היה חותם על ערבות אישית.

            יחד עם זאת מאשר הנתבע כי עיין בזכרון הדברים וטען שחתם עליו ולא שם ליבו לכיתוב בכותרת, שאלמלא כן לא היה חותם.

5.         נטל הראיה להוכחת כוונת הצדדים לפיה יערוב נתבע  3 באופן אישי להתחייבויות הנתבעות שעפ"י זכרון הדברים מוטל על התובעים עפ"י הכלל הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה".

            עדותו של כל אחד מעדי התביעה הינה קוהרנטית ועדויותיהם משתלבות בתמונה הכוללת אשר לגבי רובה כלל אין מחלוקת בין הצדדים.

            אין מחלוקת כי נתבע 3 הינו מנהלן של החברות הנתבעות  וכי הסמיך את אילן ורפי, עובדים מטעמו, לנהל מו"מ עם התובעים על תנאי הסבת הזכויות ורכישת הציוד.

            הנתבע השתלב בעסקה רק לאחר שסוכמו כל התנאים והגיע לפגישה במשרדו של עוה"ד של הבעלים לצורך חתימה על המסמכים.

            שני ההסכמים, זכרון הדברים עם התובעים והסכם השכירות עם הבעלים נחתמו באותו מעמד.