פסק-דין בתיק ת.א. 47645/04

1.         התובעים הינם הבעלים של חלקים, בשותפות עם אחרים, במגרש בפינת הרחובות איינשטיין ולוי אשכול בתל אביב.

            בתאריך  5.3.92 נחתם הסכם קומבינציה בין הנתבעת לבין התובעים ובעלי המגרש הנוספים שעל פיו יקבל כל אחד מהתובעים דירות בבניינים אשר יבנו על המגרש.

            בהתאם להסכם בנתה הנתבעת שני בניינים, הראשון נבנה על חלקה זמנית מס' 54 והשני נבנה על חלקה זמנית מס' 53.

בהתאם להסכם התחייבה הנתבעת להתחיל בבניית הבניין הראשון תוך 90 יום מקבלת היתר הבניה ולסיים את הבניה ולמסור את הדירות לתובעים תוך  30 חודשים מיום תחילת הבניה.

באשר לבניין השני התחייבה הנתבעת להתחיל בבנייה ביום גמר השלד של הבניין הראשון או 12 חודשים מיום תחילת הבניין הראשון, המוקדם בניהם, ולסיים את הבניה ולמסור את הדירות לתובעים תוך  30 חודשים מיום תחילת הבניה של הבניין השני.

2.         הסכם הקומבינציה קבע פיצוי מוסכם למקרה והדירות לא ימסרו במועדם בסכום בש"ח השווה למאתיים וחמישים דולר ארה"ב לכל חדר בדירה שלא תמסר במועד עבור כל חודש אחור במסירה.

            בכתבי התביעה טענו התובעים כי הדירות בשני הבניינים נמסרו להם באחור ועל כן תבעו את סכום הפיצוי המוסכם לדירות השונות שהיו אמורים לקבל עפ"י ההסכם, כמפורט בכתבי התביעה.

            הנתבעת הגישה בקשות למתן רשות להתגונן בהן פרטה את טענות הגנתה בהתייחס לטענת האחור.

            בין היתר טענה התובעת כי המועדים אותם מציינים התובעים אינם המועדים הנכונים וכי האחריות לאחורים, ככל שהיו, רובצת לפתחם של התובעים שאחרו בהגשת התוכניות לשינויים בדירות, עכבו הגשת התוכנית לקבלת היתר בניה, סרבו לקבל חזקה בדירות, למרות שבנייתן הושלמה, מכרו לצדדים שלישיים חלק מהדירות וטענות נוספות המפורטות בתצהיר התומך בבקשות.

3.         בדיון בתאריך  13.7.06 הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר פשרה המתייחס לכל דירות התובעים בבניין שנבנה ראשון, חלקה זמנית 54.

            הפשרה מבוססת על סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם, כאשר מספר החודשים בגינם יקבל כל תובע פיצוי נקבע בהסכמה במסגרת הפשרה ללא השלכה או קשר למחלוקת המתייחסת לדירות שבבניין השני.

            הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין חלקי ובכך הסתיימה המחלוקת לגבי כל דירותיהם של כל התובעים שנבנו בבניין הראשון.

            המחלוקת שנותרה בין הצדדים מתייחסת לבניין השני שנבנה על חלקה זמנית מס' 53.

            בדיון האמור, ולאחר שהתייעצו עם מרשיהם, הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מקבלים את המלצת ביהמ"ש לפיה המחלוקת לגבי הבניין השני, חלקה  53 תוכרע על דרך הפשרה לפי סעיף  79 א' לחוק בתי המשפט  (נוסח משולב).

            הצדדים הסכימו על הגבלת תקופת הפיצוי המוסכם בין אפס חודשים ועד למקסימום של 40 חודשים, וכי סכום הפיצוי יהיה אחיד לכל אחד מהתובעים.  לצורך הכרעה הסכימו ב"כ הצדדים  כי ביהמ"ש יסתמך על כתבי הטענות שהוגשו, תצהירו של מר ברוך שלף ונספחיו הרלוונטיים ותצהיר נגדי מטעמם של התובעים. נתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בהתייחס לתצהירים המשלימים ולמסמכים שצורפו.

            ב"כ הצדדים הסכימו כי בפסק הדין לא ייפסק שכר טרחת עורך דין לצד כלשהו ובשל הפשרה בקשו להורות על השבת האגרה.

            כבר בשלב זה של פסק הדין ברצוני להביע את שביעות רצוני והוקרתי מאופן התנהלותם של ב"כ הצדדים והצדדים עצמם, על כי השכילו לסיים חלק מהמחלוקת בפס"ד מוסכם ולגבי החלק האחר בהסדר דיוני ראוי.

            מצאתי לנכון לציין זאת לאור ההתנהלות בעבר, ובשל העובדה כי מהות המחלוקת המורכבת כמו גם הסעד של פיצוי מוסכם ראוי היה כי יסתיימו בהסדר.

4.         לגרסת התובעים תחילת הבניה של בניין 53 הינה בתאריך 7.3.96 (שנה אחרי תחילת הבניה של הבניין הראשון) וסיומו 30 חודשים לאחר מכן צריך היה להיות בתאריך 7.9.98.