פסק-דין בתיק ת.א. 37606/06

בפני תביעה לפינוי הנתבעים מדירת מגורים בה החזיקה, עד לפטירתה, דיירת חוזית בשכירות סוציאלית וכן לחיובם בדמי שימוש ראויים בגין מגוריהם בה.

הנסיבות, העתירה וטענות הצדדים

1.         התובעת הינה גוף ציבורי המנהלת מטעם המדינה השכרתן של דירות ציבוריות ובכלל אלו דירה בת 2 חדרים, מטבח ושירותים, המצויה ברחוב אילת 19 בבת-ים (להלן: "הדירה").

2.         בתאריך 18.5.00 נחתם הסכם שכירות, בשכירות סוציאלית, בין התובעת לבין אמה  של הנתבעת 1, הגב'  כהן אודט ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר הלכה לבית עולמה בתאריך 17.10.05.

            הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") מתגוררת כיום בדירה יחד עם בעלה הנתבע 2 (להלן: " הנתבע"), שני ילדיהם המשותפים ובנו של הנתבע מנישואיו הקודמים.

3.         בתביעה שבכאן עתרה התובעת להורות על פינויים של הנתבעים מהדירה כך שזו תוחזר לה כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ.

לטענת התובעת, הנתבעים מתגוררים בדירה בלא זכות חוקית, בהעדר חוזה שכירות תקף, כך שהמשך חזקתם בדירה נעשה תוך הסגת גבולה.

עם פטירת המנוחה, כך לתובעת, זכאית היא לקבלת החזקה בדירה, בהעדר זכות לנתבעים להמשיך ולהחזיק בה.

לדברי התובעת, הנתבעים אינם באים בגדרו של "דייר ממשיך" כמשמעותו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח- 1988 (להלן: "חוק הדיור הציבורי" או "החוק"), נוכח העובדה שלא התגוררו עם המנוחה טרם פטירתה.

לטענתה, עם פטירת המנוחה הנתבעים הגישו בקשה למשרד הבינוי והשיכון להכרה בזכויותיהם כדיירים ממשיכים, אך בקשתם נדחתה.

טוענת איפוא התובעת כי בהעדר זכות חוקית לנתבעים להמשיך ולהחזיק בדירה, ולנוכח הוראות סעיפים 16 ו-19 לחוק השכירות והשאילה תשל"א- 1971, מן הדין לקבל את התביעה ולהורות על פינוי הנתבעים הימנה.

בנוסף, כך לתובעת, זכאית היא לתבוע ולקבל מהנתבעים דמי שימוש ראויים בשיעור הסכומים אותם היא גובה בשכירות חופשית (להלן: " דש"ר").

הנתבעים חייבים ^- כך לתובעת ^-דש"ר בסך הכל סך 5,464 ש"ח, בערכי יום התביעה.

4.         מנגד טענו הנתבעים כי הינם מחזיקים בדירה כדין וזכאים הם להמשיך ולהחזיק בה. לשיטת הנתבעים, הנתבעת, בתה של המנוחה, התגוררה בדירה עם אמה המנוחה  עוד טרם לנישואיה בינואר 2002, ולאחריהם, למעט תקופה אחת של מחצית השנה, מפברואר 2002 ועד יולי 2002. ככזו רכשה מעמד של "דייר ממשיך", כמשמעות מונח זה בחוק הדיור הציבורי.

הנתבע זכאי אף הוא להמשיך ולהתגורר בדירה, מכוח היותו בן זוגה של הנתבעת ומכוח הרשאתה.

לטענת  הנתבעים, הגם  שהמנוחה  הצהירה  כל  השנים  כי התגוררה בגפה, היא עשתה כן מחשש  שזכאותה  לתשלום  דמי  שכירות   סוציאליים   תישלל,  אם  יוודע   דבר  מגורי בתה עמה.

עוד ובנוסף טענו הנתבעים כי התובעת מנועה מלדרוש פינויים מהדירה, נוכח העובדה כי משך שנים , עוד טרם פטירת המנוחה, ידעה התובעת על מגוריהם בה - בלא שזו מחתה על שימוש זה, ובכך יצרה אצל הנתבעים מצג שווא בדבר הסכמתה למגוריהם בדירה.

הנתבעים כפרו בזכותה של התובעת לקבלת דמי שכירות ראויים, נוכח היות הנתבעת במעמד של דיירת ממשיכה.

לטענת הנתבעים, הנתבע  אדם החולה במחלת לב, מצבם הכלכלי בכי רע, אין להם דירה חילופית למגוריהם ולמגורי ילדיהם, כך שהיענות בית המשפט לתביעת התובעת תגרום לכך שמשפחה שלמה תיזרק לרחוב בלא שתהא קורת גג לראשיהם.

דיון ומסקנות

5.         אקדים ואומר, לא מצאתי כי קיימת לנתבעים זכות כלשהי להמשיך ולהחזיק בדירה לאחר פטירתה של המנוחה  ^-היא הדיירת החוזית.