פסק-דין בתיק ת.א 34940/03

העובדות.

1.         התובע 1 מאיר בן יצחק (להלן - "התובע") והתובעת 2 יהודית שיינברג (להלן - "התובעת") הינם אח ואחות.

2.         בראשית שנת 2000 פתחה התובעת חשבון עו"ש אצל הנתבע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן - "הנתבע" או "הבנק") שמספרו 884979 (להלן - "החשבון הפרטי" ו/או "החשבון המשועבד"), בו הופקדו כספים בפק"מ ובתוכניות חיסכון למיניהן.

            זאת לדעת, כי הגם שהחשבון האמור נפתח ע"ש התובעת, הכספים אשר הופקדו בו היו למעשה כספי התובע, אשר ניהל ופעל בחשבון מכוח יפוי כוח מיום 28.03.00, שניתן לו על ידי התובעת.

3.         התובע, יחד עם אחד בשם אילן אביעד (להלן - "אביעד" או "החייב") ניהלו שותפות עסקית בבורסת היהלומים ברמת גן.

            לצורך הפעילות העיסקית האמורה, נפתח אצל הנתבע חשבון מט"ח על שם אביעד שמספרו 6003761-908010 (להלן - "החשבון העסקי" או "החשבון הנערב"), כאשר זה האחרון ייפה את כוחו של התובע לפעול בחשבונו בהתאם ליפויי כוח מיום 15.05.00 (להלן - "ייפוי כוח").

4.         בתוקף ייפויי הכוח אשר ניתן לו ע"י התובעת, ולצורך הקצאת מסגרת אשראי לחשבון העסקי, חתם התובע ביום 29.05.00 על כתב המחאה, ערבות, שעבוד ומשכון (להלן - "כתב המשכון המקורי") של הכספים המופקדים בחשבון הפרטי, לטובת יתרות החובה בחשבון העסקי.

            כתב המשכון המקורי הוגבל ליתרת זכות בחשבון המשועבד עד לסך 420,000 ש"ח (להלן - "היתרה לזכות"). סכום זה עודכן - פעמיים - ועמד על סך של 1,118,000 ש"ח נכון ליום 20.07.00.

5.         ביום 17.01.01 הועברו - על פי הוראת התובעת - הכספים שנצברו בחשבון הפרטי לחשבון חיסכון שמספרו 000036-299 (להלן - "חשבון החיסכון"). תוכנית החיסכון בחשבון זה נועדה לתקופה של שנתיים ואמורה הייתה להסתיים ביום 31.01.03.

6.         בתאריך 20.03.01 חתם התובע בשמה של התובעת, על כתב הסכמה והתחייבות וכתב תיקון משכון, על פיו השעבוד שבכתב המשכון המקורי הוחל על חשבון החיסכון "והיתרה לזכות" הועמדה על סך של 1,728,000 ש"ח (להלן - "כתב המשכון המתוקן").

7.         ביום 31.01.03, עת הגיעה תוכנית החיסכון לסיומה, הועברו הכספים אשר נצברו בחשבון החיסכון לחשבון הפרטי והופקדו בו ביום - בהוראת התובע בכתב - בחשבון פיקדון (תוכנית פרימון) מס' 884979-117 (להלן - "חשבון הפיקדון"), בו הינם מצויים עד היום הזה.

8.         לשלמות התמונה העובדתית יצויין, כי בתאריך 14.11.02 הודיע מר אביעד לנתבע על ביטול יפוי הכוח , וזה האחרון הודיע על כך לתובע, בו ביום.

9.         במכתב מיום 19.05.03 פנה הנתבע לתובעת ולמר אביעד, בדרישה לפרוע, תוך 7 ימים מיום הדרישה, את יתרת החובה שבחשבון העסקי (כמו גם בחשבון אחר שהתנהל ע"ש אביעד), שאם לא כן ימומש השעבוד, כך שהכספים המופקדים בחשבון הפיקדון יועברו לכיסוי יתרת החובה האמורה, אשר עמדה אותה עת על סך של  314,878.87 $.

10.        התובעים כופרים בזכות הנתבע לממש השעבוד ו/או להעברת כספי הפיקדון לכיסוי יתרת החובה בחשבון העסקי. מכאן התביעה.

העתירה וטענות הצדדים.

11.        בתביעה שבכאן, עתרו התובעים למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע מלממש השעבוד ו/או להעביר כספים מחשבון הפיקדון (884979-117) לכיסוי יתרת החובה בחשבון העסקי.

            כן עתרו התובעים ליתן סעד הצהרתי לפיו לא חל כל שעבוד - לטובת הנתבע - על כספי התובעת, המצויים בחשבון הפיקדון.

            התובעים סמכו עתירתם על ארבע טענות עיקריות - במצטבר ולחילופין - ואלו הן:

א.         השעבוד אשר הוטל על החשבון הפרטי אינו תקף הואיל וכתב המשכון המקורי לא נרשם ברשם המשכונות, כמתחייב על פי הדין (סעיף 6 לכתב התביעה).