פסק-דין בתיק ת.א. 33567/03

בפני תביעה כספית על סך 14,773 ש"ח שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בקשר להסכם להספקת שירותי רט"ן.

כנגד נתבעת 1 ניתן פס"ד. פס"ד זה מתייחס לנתבעת 2, להלן: "הנתבעת".

מסכת עובדתית

1.         חברת סגיב (3000) בע"מ ( להלן: ה"חברה") התקשרה עם התובעת שהנה חברה רשומה בישראל העוסקת בשיווק מכירה ומתן שירותי טלפון נייד  בהסכם מיום ה - 15/05/2001.

ההסכם כלל את תנאי תוכנית אורנג' עסקים, תעריפי השיחות ותעריף חודשי מינימאלי וכן מכשירים סלולארים.

בעת מעמד החתימה על ההסכם הציגה נתבעת 2 כנדרש מלקוחות עסקיים, פרוטוקול אסיפה כללית אשר מאשר כי נתבעת 2 הנה מורשת חתימה של החברה. כאמור נתבעת 2 חתמה כמורשת חתימה על הסכם ההתקשרות.

מתאריך 13/06/01 ועד לתאריך 13/12/01 ( 6 חודשים) שילמה החברה את חובותיה, אולם מתאריך 13/01/2002 ועד לתאריך 13/04/2002 ( 4 חודשים) לא פרעה את חובותיה לתובעת. בתאריך 09/01/2002 בוצעה העברת בעלות ב - 7 מכשירים, מהחברה לידי חברת "אתרוג מעונות בע"מ " אשר נתבעת 2 בזמנים הרלוונטים החזיקה ב 50% ממניות חברת אתרוג. 

חברת אתרוג החלה לשלם את החשבונות בגין הטלפונים שהועברו לבעלותה.

ביום ה - 22/05/03 הגישה התובעת את תביעתה לביהמ"ש כנגד נתבעת 2 וכנגד החברה. בתביעתה דרשה התובעת את פירעון החוב.

ביום ה -  25/01/2005, הגישה התובעת בקשה למתן פס"ד כנגד החברה היות וחלף המועד להגשת כתב הגנה מטעם החברה, בקשתה נתקבלה ופסיקתא מתאימה נחתמה ביום ה 01/02/2005.

על מסכת עובדתית זו אין מחלוקת, השאלה השנויה במחלוקת ביו הצדדים הינה, האם התנהגות הנתבעת עולה כדי ביצוע פעולות אשר בגינן על בית המשפט להסיר  את החיץ שבין האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, לאורגן הפועל בה - הנתבעת.

ב"כ הצדדים הסכימו להסדר דיוני לפיו יינתן פס"ד על פי תצהירי עדות ראשית שהוגשו ללא חקירת המצהירים ולאחר הגשת סיכומים בכתב, שהוגשו.

טענות התובעת

2.         נתבעת 2 חתמה על הסכם ההתקשרות בחודש מאי 2001, כ 6 חודשים בלבד טרם היווצרות החוב ולמועד בה הפכה החברה לחדלת פירעון, ביום ה - 23/01/02, העבירה את מנייתה לבעלה. ב"כ התובעת טוען כי סמיכות זמנים זו ובצירוף ראיות ובהם דוחות המע"מ ודפי הבנק מצביעים על כך שעל נתבעת 2 היה לדעת ו/או ידעה כי מצב החברה הנו בכי רע כבר במועד חתימת הסכם ההתקשרות. נתבעת 2 הייתה מנהלת פעילה של החברה שכן פנתה אל התובעת כחודשים לאחר מועד ההתקשרות וביקשה כי התובעת תעדכן את שמה של נתבעת 2 כאשת הקשר בין החברה לבין התובעת, ועד לזמן יצירת החוב פעלה נתבעת 2 בזמנים שונים ורבים אל מול התובעת.

3.         נתבעת 2 והחברה ביטלו את כל הוראות הקבע של חשבון החברה וכן את הוראת הקבע של התובעת בכלל זה.

ביום ה 13/11/20001, ביטלה החברה את הוראות הקבע, לאחר פניית התובעת לנתבעת 2, שילמה הנתבעת סך של 9861.12 ש"ח מן החוב, ובין לבין ביקשה לבצע העברת בעלות על חלק מן המכשירים, נוכח התחייבות נתבעת 2 לתשלום יתרת החוב נעתרה לבקשתה וביצעה את העברת הבעלות.

בעת העברת הבעלות על המכשירים, הציגה נתבעת 2 מצג שווא ולפיו החברה הנה ברת יכולת פירעון ואף התחייבה באופן אישי לשלם את החוב על המכשירים בחברה החדשה  וזאת על מנת שהתובעת תסכים להעברת הבעלות לידיה.

נתבעת 2 מקימה חברות עסקיות ומפסיקה את פעילותן על מנת לחמוק מחובותיה.

טענות הנתבעת

4.         החברה התאגדה ב 09/07/1997, כאשר בעלה של הנתבעת מר יוסי המר החזיק במרבית מניות החברה ואילו נתבעת 2 החזיקה במניה 1. בפועל החברה הייתה בשליטתו ובניהולו של מר יוסי המר.

בתאריך 23/01/2002 הועברה המניה שברשות נתבעת 2 למר יוסי המר ומאותו מועד החזיק בכל מניות החברה והיה דירקטור בלעדי.

הנתבעת טוענת כי לא הציגה בפני התובעת או מי מטעמה כל יכולת כלכלית של החברה ובעת חתימת ההסכם מצבה הכלכלי של החברה היה יציב וטוב, החברה עמדה בכל התחייבויותיה כלפי ספקיה, לקוחותיה ונותני שירותיה וככל הידוע לנתבעת לא הוגשה כנגדה תביעה זולת תביעה זו.