פסק-דין בתיק ת.א. 3341/01 - פסקדין

1.         בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים שארעה בתאריך 23.5.99. התביעה הוגשה נגד נהג הרכב הפוגע ומבטחתו.

            לכתחילה הוגשה התביעה בבית-משפט השלום בירושלים (בתאריך 14.9.99), ובתאריך 9.7.01 הועבר הדיון בה לבית-המשפט המחוזי, לבקשת התובעת.

            התובעת, ילידת 17.4.84, היתה כבת 15 במועד התאונה, וכיום היא כבת 21.

חוות דעת המומחים הרפואיים

2.         התובעת נחבלה בתאונה באופן קשה מאוד. היא פונתה ממקום התאונה במסוק לבית החולים "הדסה", עין כרם, כשהיא מונשמת ומחוסרת הכרה. החבלה כללה פגיעת ראש ופנים עם שבר בבסיס הגולגולת ושברים בעצמות הפנים. בנוסף נמצאו חבלות חזה ופגיעה תוך בטנית עם קרע קטן של הכבד. כמו כן אובחנו שברים שונים באזור האגן. לאחר קבלתה ליחידת הטראומה בבית החולים אושפזה התובעת במסגרת טיפול נמרץ ובמחלקה לנוירוכירורגיה. התובעת נמצאה בחוסר הכרה במשך שבועיים וחצי. בתאריך 16.6.99 עברה ניתוח לשחזור עצמות הפנים. בתאריך 21.6.99 הועברה התובעת לטיפול שיקומי במסגרת בית החולים "אלין", שם שהתה באשפוז מלא במשך חודשיים. לאחר מכן, בתאריך 17.8.99, הועברה התובעת למסגרת של אשפוז יום. התובעת שוחררה באופן סופי מ"אלין" בתאריך 23.8.00. בתאריך 1.9.00 שובצה ללימודים בבית הספר לחינוך מיוחד "נעורים", והיא נמצאת במסגרת זו במשך ארבע השנים האחרונות. בגיל 21, בתום שנת הלימודים הנוכחית, מסתיים חוק לימודיה של התובעת בבית הספר "נעורים".

בית המשפט מינה ארבעה מומחים רפואיים להערכת נכויותיה הרפואיות של התובעת:

א.         פרופ' א. דורסט, מומחה בתחום הכירורגיה, ערך חוות דעת בתאריך 19.2.01. פרופ' דורסט התייחס לפציעתה של התובעת בבית החזה ובכבד. פרופ' דורסט קבע, כי הקרע בכבד התרפא וכך גם החזה-אוויר ותיפקוד הריאות. הנזק היחיד שנותר הן צלקות. נכותה של התובעת  בגין הצלקות הוערכה ב- 5% לצמיתות.

ב.         ד"ר ר. מושיוב, מומחה בתחום האורתופדיה, ערך חוות דעת בתאריך 5.3.01. ד"ר מושיוב קבע, כי לא נגרמה חבלה גרמית לאורך עמוד השדרה הצווארי, הגבי או המותני ואף לא בארבעת הגפיים, כך שהתובעת נותרה ללא נכות לאורך הגב ובארבעת הגפיים. לתובעת נגרם שבר בלתי יציב של האגן עם מעורבות קדמית ואחורית. כל מרכיבי השבר התחברו, אך נותרה א-סימטריה קלה של האגן והגבלה מזערית בתנועת מפרק ירך ימין. כמו כן, התובעת מתלוננת על כאבים וקיימת רגישות באזור השברים שהתאחו. נכותה של התובעת בגין השבר באגן הוערכה על ידי ד"ר מושיוב ב- 15% לצמיתות.

ג.          ד"ר י. מטות, מומחה בנוירולוגית ילדים, ערך חוות דעת בתאריך 4.4.01. ד"ר מטות ציין, כי במהלך הבדיקה נמצאה התובעת בפעילות מתמדת ולא פסקה מלדבר, אך גם הראתה סימני עייפות וחוסר סבלנות לאחר מספר דקות. דיבורה היה ילדותי באופיו ולא התאים בתוכנו, התובעת גילתה חברותיות יתר לזרים ומגע פיסי ללא שליטה, היא היתה תובענית בדרישותיה, ללא גבולות. במהלך השיחה בלטו חזרה על אותן שאלות פעמים רבות. ד"ר מטות התרשם מחוסר ראיה בעין שמאל, אך יתר עצבי הראש נמצאו תקינים, וכך גם התיפקוד המוטורי, הגס והעדין. עוד נאמר בחוות הדעת, כי " אמנם ניכר שיפור תפקודי, אך עדיין בולטים התנהגות בלתי מתאימה לגיל ולמצב, קשיי קשב וריכוז, זיכרון ירוד לטווח הקצר והממושך, חוסר שיפוט וחוסר שליטה בדחפים. ניכרו חזרה מתמדת על שאלות, ירידה בהבנה המופשטת ובתפקודי החשבון". ד"ר מטות העריך את נכותה הנוירולוגית הקבועה של התובעת בשיעור של 50%.

            בתאריך 27.11.01, בתשובה לשאלות הבהרה, הוסיף ד"ר מטות, כי הטיפול בהפרעות מהן סובלת התובעת כולל, בין היתר, " עבודה פרטנית ועזרה על ידי חונכת/סייעת. כמו כן זקוקה לפיקוח והשגחה". בתאריך 16.12.02 השיב ד"ר מטות על שאלות הבהרה נוספות של ב"כ הנתבעים, אשר הציג בפני המומחה נתונים בדבר הישגיה הלימודיים והתנהגותה של התובעת בבית הספר "נווה עציון", שם למדה בחטיבת הביניים עובר לתאונה. ד"ר מטות  השיב, כי הנתונים הנוספים אינם משנים את חוות הדעת " ואף מחזקים את הרושם כי בעקבות התאונה קיימת הנמכה קוגניטיבית עם ירידה בהבנה המופשטת, תיפקודי קשב וריכוז, חוסר יכולת שיפוט, התנהגות בלתי מתאימה לגיל וחזרה מתמדת אוטומטית על שאלות".

ד.         פרופ' ש. מרין, מומחה בתחום העיניים, ערך חוות דעת בתאריך 16.1.02. פרופ' מרין קבע, כי לתובעת נותרו הנזקים הבאים: עיוורון של עין שמאל, ללא סיכוי לשיפור המצב בעתיד; פזילה של עין שמאל; צלקת קשה בקרנית עין שמאל; קרתיטיס בשתי העיניים על רקע של יובש; וצלקת ברשתית בעין ימין. הראיה המתוקנת בעין זו, עם משקפיים, מגיעה ל- 6/12, וסביר כי לא תשתנה. אחוזי הנכות שנקבעו על ידי פרופ' מרין בגין הנזקים שנמנו הם: 40% בגלל ראיה של 6/12 בעין ימין ועיוורון בעין שמאל; 7.5% בגלל פזילה קבועה בעין שמאל (נכות קוסמטית שאינה תיפקודית); 7.5% בגלל יובש בקרניות בצורה בינונית, ובסך הכל 48.7% (בתאריך 12.6.02 השיב פרופ' מרין על שאלות הבהרה, ובתשובות שניתנו אין כדי להוסיף על האמור בחוות הדעת).

            שיעור הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת עומד, איפא, על 79.29%.

3.         בעלי הדין הסכימו על ביצוע הערכה נוירופסיכולוגית. בתאריך 31.1.02 הוגשה הערכה שנעשתה על ידי הפסיכולוגית השיקומית רעיה ורטמן-אלעד.

המומחית ערכה לתובעת בדיקה, אשר כללה מבחנים שונים. המומחית מצאה, כי התובעת מתפקדת ברמת פיגור קל, כשעל רקע זה קיימות הנמכות נוספות בתיפקודי שפה, זיהוי חזותי, זכרון מילולי וחזותי, תיפקודים ניהוליים, תיפקודי קשב וריכוז ותהליכי חשיבה גבוהים. כך נקבע, כי " בולטים בתחום הקוגניטיבי ובהתנהגות מאפיינים של נזקים פרונטו-טמפורליים בילאטרליים חמורים עם מעורבות אזורים מוחיים נוספים. חלק מהשינויים עליהם דווח אופייני לנזקים תת-קורטיקאליים. שרה מראה ליקוי חמור בתיפקודי הזכרון של מידע ישן (רטרוגרדי) ויכולת למידה של חומר חדש (אנטרוגרדי)". כך, התובעת לא ידעה את היום בשבוע, החודש, חג שהיה והיכן נמצאת. היא לא ידעה לומר את תאריך לידתה ואת גילה ולא הצליחה ללמוד את שם המאבחנת. עוד נקבע בסיכום חוות הדעת, כי " עמדתה הכללית ילדותית, קונקרטית, נאיבית ללא שיפוט מתאים וללא תובנה מלאה למצב. מצב רוחה לאבילי, נע בין יופוריה לא מתאימה לתגובות תיסכול מהיר וזעם. בלטו פרסברציות וליקויים בהבנה, המשגה, הפשטה, גמישות חשיבתית, קשב וריכוז ואינהיביציה. יחסית יש שימור של תפיסת מרחב, אך היא לא מהווה תחום חוזק עצמאי בתיפקוד". לסיכום נקבע, כי התובעת זקוקה למסגרת חינוכית מותאמת, להשגחה קבועה ולהעסקה והבנייה על ידי גורם חיצוני.

בפני גב' ורטמן הובאו, במסגרת שאלות הבהרה, אותם נתונים שהובאו בפני ד"ר מטות בדבר תיפקודה של התובעת בחטיבת הביניים בבית הספר "נווה עציון". בתשובותיה לשאלות ההבהרה מיום 29.12.02 מוסיפה הגב' ורטמן, כי " למרות המידע המראה בעיות משמעת והתנהגות והישגים לימודיים נמוכים טרם הפגיעה, יתכן אף על רקע לקות למידה התפתחותית שאין לגביה מידע, קשייה אלו לא שוללים קיומה של חבלת ראש נרכשת עם נזקים קוגנטיביים שנגרמה ב- 23.5.99..."

4.         בתאריך 14.7.02, לאחר שהתקבלו כל חוות הדעת של המומחים הרפואיים, החליט בית-המשפט על מינוי מומחית בתחום השיקום - ד"ר א. פרבר. ד"ר פרבר ערכה את חוות דעתה בתאריך 2.2.03. ד"ר פרבר מצאה, כי לתובעת נגרמה פגיעה קוגניטיבית-התנהגותית ניכרת. " מבחינה קוגניטיבית- ליקוי קשה בזכרון, קשב, רכוז, תהליכי  חשיבה גבוהים ויכולת למידה. בולטת התנהגותה הילדותית, ללא תובנה למצב וחוסר מודעות לסכנות. בולטים הסימנים של פגיעה פרונטלית עם מצבי רוח משתנים, ממצב רוח מרומם עד להתפרצויות זעם עם אלימות כלפי הסביבה, גם מילולית וגם פיסית. בשל כך זקוקה להשגחה מתמדת".

            ד"ר פרבר קבעה את צרכיה של התובעת, כדלקמן: טיפול רפואי הכולל תרופות, בדיקות וביקורת רפואית תקופתית; טיפול שיקומי -  ריפוי בעיסוק וריפוי בדיבור - במשך 2-3 השנים הבאות; טיפל נפשי תמיכתי לבני המשפחה לאותו פרק זמן; ושחיה בבריכה פעם בשבוע. עוד נקבע, כי התובעת זקוקה להסעות ותוכל ליסוע בתחבורה הציבורית רק בליווי צמוד. התובעת זקוקה ללימודים במסגרת החינוך המיוחד. היא לא תוכל לעבוד ולהתפרנס למחייתה, אם כי מומלצת תעסוקה במסגרת מוגנת. התובעת זקוקה לליווי ולהשגחה 24 שעות ביממה, וגם בעתיד לא תוכל לגור בגפה.

            בתאריך 28.4.03, במענה לשאלות הבהרה, הוסיפה ד"ר פרבר, כי הצורך בהשגחה מתמדת נובע ממכלול בעיותיה של התובעת - כולל ליקוי בזכרון ופגיעה בתהליכי החשיבה, ולא רק בגלל פוטנציאל הסיכון. התובעת מקבלת תרופות המקטינות את אי השקט וההתפרצויות, אך אינן מונעות אותן לגמרי. ד"ר פרבר נשאלה אם התובעת תוכל לעסוק לפרנסתה בעבודות פשוטות כגון עזרה לגננת, שליחויות או מיון ואריזה והשיבה, כי בשל חומרת פגיעתה לא תוכל התובעת לעבוד בכל עבודה שדורשת אחריות. ד"ר פרבר הוסיפה, כי תוחלת חייה של התובעת צפויה להתקצר ב- 3 עד 5 שנים.

            הצדדים הסכימו לשאול את המומחית שאלת הבהרה משותפת נוספת, במגמה לייתר את העדתה בבית המשפט. המומחית נשאלה, " האם נכון, כי כל זמן שבמחיצת התובעת שוהה מי מבני משפחתה הבגירים אין צורך בליווי נוסף" (ב"כ התובעת הוסיפה הסתייגות, על פיה הוריה של התובעת עסוקים וטרודים בו זמנית בחייהם שלהם, בטיפול במשק הבית, בילדים הנוספים, בעבודה מחוץ לבית וכדומה). ד"ר פרבר השיבה, בתאריך 13.2.05, כך: " כוונתי שהתובעת זקוקה לליווי והשגחה של מטפל/ת בנוסף למסגרת המשפחתית".