פסק-דין בתיק ת.א. 32536/04 - פסקדין

מבוא ורקע

1.         זוהי תביעה לפינוי הנתבעת מדירת מגורים - בה החזיקה, עד לפטירתה, סבתה בשכירות סוציאלית - ולחייבה בתשלום דמי שימוש ראויים בגין מגוריה בה.

2.         התובעת מנהלת מטעם המדינה השכרתן של דירות ציבוריות ובכלל אלו דירה בת שני חדרים המצוייה ברחוב דניאל 85א' בבת ים (להלן: " הדירה").

3.         בתאריך 20/10/87 הושכרה הדירה, בשכירות סוציאלית (להלן: " חוזה השכירות") למנוחה אקלן מנצייט, סבתה של הנתבעת (להלן: " המנוחה" או " הסבתא"), אשר הלכה לבית עולמה ביום 4/11/01.

4.         הנתבעת מחזיקה בדירה וטוענת לזכויות בה. מכאן התביעה.

העתירה וטענות הצדדים

5.         בתביעה שבכאן עתרה התובעת, כאמור, לפינוי הנתבעת מן הדירה וכן לחייבה בתשלום דמי שימוש ראויים, העולים ליום הגשת התביעה לסך של 37,818 ש"ח בערכי יום התביעה.

            לטענת התובעת, עם פטירת המנוחה זכאית היא לקבל לידיה את החזקה בדירה, בהעדר זכות לנתבעת להחזיק בה.

            לדברי התובעת, פלשה הנתבעת יחד עם בתה לדירה ומחזיקה בה ללא הסכמתה ובניגוד לרצונה.

            הואיל והנתבעת - כך לתובעת - לא התגוררה עם המנוחה תקופה של 3 שנים טרם פטירתה, אין היא זכאית להמשיך ולהתגורר בדירה כ"דייר ממשיך", כמשמעות מונח זה בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשכ"ט-1998 (להלן: " חוק הדיור הציבורי" או " החוק").

            בקשות הנתבעת לוועדות האיכלוס שליד משרד השיכון, להכיר בה כ"דייר ממשיך" על פי החוק, נידחו. בהעדר זכות חוקית להמשיך ולהחזיק בדירה, הנתבעת - כך הטענה - הינה מסיגת גבול בה ומן הדין להורות על פינוייה הימנה.

6.         מנגד טענה הנתבעת, כי היא מתגוררת בדירה שנים הרבה, עוד מצעירותה, למעט תקופה קצרה בשל נישואיה בשנת 1997.

            לשיטת הנתבעת, אחר פרידתה מבעלה, עובר לחודש פברואר 1998 או בסמוך למועד זה, ובהיותה בהריון, חזרה להתגורר בדירה בצוותא עם המנוחה, עד לפטירת האחרונה.

            לטענת הנתבעת, הגם ששינתה את כתובת מגוריה במשרד הפנים לכתובת הדירה אך בחודש פברואר 2001, היא עשתה זאת מטעמים שונים שהעיקרי שבהם הוא, החשש מהעלאת שכר הדירה לסבתה, בשל מגוריה עימה.

            משכך הם פני הדברים - כך לנתבעת - היא ממלאת אחר הוראות החוק, בדבר מגורים תקופה של 3 שנים טרם פטירת המנוחה. ככזו הינה בגדר "דייר ממשיך" ובשל כך זכאית היא להמשיך ולהתגורר בדירה נשוא התביעה.

            טוענת איפוא הנתבעת כי היא מחזיקה בדירה כדין, היא איננה פולשת ומסיגת גבול בה כנטען, ומן הדין לדחות התביעה כנגדה.

            באשר לדמי השימוש הראויים, טענה הנתבעת כי התובעת לא ביססה דרישתה בראייה כלשהי, כך שתביעתה הכספית לא הוכחה ודינה להידחות.

גדר המחלוקת וההכרעה

7.         אין חולק כי הדירה נשוא התביעה הינה "דירה ציבורית" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הינה נכדתה של המנוחה, אשר הייתה, עובר לפטירתה, "זכאית" כמשמעות מונח זה בחוק הדיור הציבורי.

            הצדדים נחלקו בשאלה האם הנתבעת הינה "דייר ממשיך" כהגדרת היגד זה בסעיף 1 לחוק הקובע לאמור - " בן זוג של דייר שנפטר ... וכן ילדו, נכדו, הורהו ... ובלבד שהתגורר  עם  הזכאי  בדירה   הציבורית,  תקופה   של   שלוש   שנים   בסמוך  לפטירת

הזכאי ..."

הנה כי כן, על מנת שהנתבעת תוכר כ"דייר ממשיך" תחת סבתה המנוחה וכמי שבאה בנעלי האחרונה (סעיף 3 לחוק), עליה הנטל להוכיח כי היא התגוררה בדירה יחד עם המנוחה טרם פטירתה, למצער, משך שלוש שנים רצופות.