פסק-דין בתיק ת.א. 2989-04 מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' עמר (ביטון) ואח' - פסקדין

1.      לפני 3 תביעות שאוחדו;

מנהל מקרקעי ישראל (להלן: " התובע") מנהל את המקרקעין הידועים כחלקה 63 בגוש 6075 (להלן: " המקרקעין") שבבעלות רשות הפיתוח.

המנהל טוען, כי בביקור מפקח מטעמו התגלה, כי הנתבעים בכל 3 התיקים האמורים תופסים שלא כדין חזקה בחלקים מהמקרקעין והקימו בהם מבנים ללא זכות שבדין, ללא אישורו, בניגוד להסכמתו, ללא רשות ומבלי לשלם מאומה. 

נתבעים 1 ו-2, ה"ה אדוה ושלמה עמר, הציבו בהם קרוואן בשטח של כ-37 מ"ר המסומן 4C/ במפה נספח ב' לתביעה (ת.א. 2989-04).

נתבעת 3, גב' תמי ביטון, הקימה בהם מבנה בשטח של כ- 109 מ"ר המסומן 2/C (ת.א.   2991-04).

נתבעים 4 ו-5, ה"ה רוני ורונית לולאי, הקימו בהם מבנים בשטח של כ- 95 מ"ר המסומנים 3/C (ת.א. 2995-04).

התובע עותר לפנות ולסלק את ידם של הנתבעים ו/או כל מי מטעמם וברשותם מהמקרקעין, להרוס המבנים ולהחזיר החזקה במקרקעין כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ.

2.      א.      בכתב הגנתם טוענים נתבעים 1 ו-2, כי כתב התביעה מתייחס לתוספות בנייה ולחלקים נוספים בחצר של בית בבית דגן (להלן: " בית המגורים העיקרי") שאינו חלק מהתביעה ומסומן 1/C במפה נספח ב' לתביעה.

הנתבעים טוענים, כי תוספת הבנייה לבית העיקרי והתוספות המסומנות 4/C, נבנו בידיעה ו/או באישור התובע כבר בשנת 1985 ו/או בסמוך לכך כאשר הסתיימה בנייתן.

ב.      הנתבעים טוענים, כי הבית העיקרי אוכלס על ידי הורי נתבעת 1 כבר בשנת 1968.

תוספות הבנייה אושרו על ידי התובע בשנת 1987, לאחר דין ודברים בין התובע לבין  הורי נתבעת 1 אשר החזיקו בנכס באותה עת, לאחר שאם נתבעת 1 חידשה את החוזה על הבית העיקרי, לרבות תוספות הבנייה, כמפורט בחוזה השכירות מיום 31.12.1987.

ג.       נתבעת 1 טוענת, כי עד 1999 גרה עם אמה בבית העיקרי. בשנת 1999, נישאה לנתבע 2 ומאז ועד היום מחזיקים הנתבעים במשותף בחדר המגורים כמסומן בתשריט המצורף כנספח ב' לכתב ההגנה.

ד.      הנתבעים טוענים, כי בשנת 1990 ניהל התובע הליך משפטי כנגד האם לגבי תוספות הבנייה בנכס העיקרי ו/או בחצריו.

במסגרת ההליך חוייבה האם לפרק ולהרוס חלק מהמבנה המסומן 2/C        ו- 3/C. בהתאם להוראות בית המשפט ו/או הסדר עם התובע ובפיקוחו, נהרס חלק מהמבנה כאמור.

הנתבעים טוענים, כי  בכך נוצר מעשה בית דין בכל הקשור ליתר תוספות הבנייה בחצר הנכס, לרבות חדר מגוריהם.

ה.      לחילופין, לכל הפחות, יש לראות בהליכים שננקטו כנגד האם ובתוצאותיהם, הסכמה מפורשת להחזקת הנתבעים בחדר המגורים.

ו.       הנתבעים טוענים, כי על הבית העיקרי ותוספות הבנייה חל חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 [תיקון אחרון 15.2.99] (להלן: " חוק הגנת הדייר"). החזקתם בנכס מוגנת והתובע אינו זכאי לפנותם אלא על פיו. 

ז.       נתבעת 1 טוענת, כי היא זכאית להמשיך ולהתגורר בנכס מכוח היותה בתם של הדיירים על פי חוזה השכירות ונתבע 2 זכאי להתגורר בנכס בהיותו בעלה.

ח.      הנתבעים טוענים עוד, כי התובע מנוע מלפנותם כל עוד לא פונה בית המגורים העיקרי.