פסק-דין בתיק ת. א. 2965/00 - פסקדין

א.         רקע עובדתי

1.         התובע יליד שנת 1958. הוא נסע עם משפחתו לטיול ברמת הגולן ביום 2.5.98. הוא שכר במושב רמות אופניים לרכיבה עצמית בעסק של הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") שהתנהל תחת השם "אופן הרים" (לאחר שהסתבר שעסק זה איננו מאוגד כחברה, נמחק שם זה מכתב התביעה). באותה עת היתה בעסק רק הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") ולא בעלה, הנתבע 1 (להלן: "הנתבע", ושניהם יחד יקראו להלן: "הנתבעים"). הנתבעת 3 ביטחה את עסקם של הנתבעים בפוליסת ביטוח המוגבלת לסכום של 285,000 ש"ח.

2.         התובע הרכיב את בנו בן השש, עומר פלג (להלן: "הילד" או "הבן"), על מושב  קדמי שהיה מחובר למוט הכידון של האופניים, בין הרוכב לבין הכידון. התאונה אירעה בכביש היורד מרמות לכינרת: התובע ובנו התהפכו עם האופניים, והתובע נפל עם פניו על הכביש באופן שנגרמו לו פגיעות בפנים ובלסת.

3.         בדיון המקדמי הוחלט כי בשלב הראשון תידון שאלת האחריות בלבד, והצדדים הגישו תצהירים וחוות דעת בעניין זה. התובע ובנו העידו על נסיבות התאונה, וכעדת הזמה זומנה גם אשת התובע, שאמנם לא ראתה את התאונה, אך רכבה על אופניים מאחורי התובע והגיעה אליו לאחר שנפגע. העד המומחה מטעם התובע הוא מר פרדי הרשקוביץ' (להלן: "הרשקוביץ'"), שהגיש חוות דעת וחוות דעת משלימה בתגובה לחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת 3: המהנדס אלי קרסני (להלן: "קרסני"). כמו כן העידו הנתבעים. שניהם לא ראו את התרחשות התאונה, והנתבע כלל לא היה בעסק בעת שהאופניים הושכרו לתובע על ידי הנתבעת.

4.         הואיל וגרסת התובע לגבי דרך התרחשות התאונה איננה עקבית וברורה, כפי שיבואר להלן, מן הראוי לפרט את הטענות שהועלו בכתב התביעה בעניין הסיבות להתרחשות התאונה ואחריות הנתבעים לכך. בכתב התביעה נטען כדלקמן (הקטעים המודגשים מציינים טענות שהתובע חזר בו מהן, או שאינן נתמכות בחוות דעת המומחה מטעמו):

א.         התאונה התרחשה כאשר האופניים נבלמו מאליהם בבת אחת, הגלגל הקדמי השתחרר ממקומו והתובע הועף מהאופניים אל הכביש (סעיף 7).

ב.         התובע ניאות להרכיב את בנו בן השש על מושב שהורכב בקדמת האופניים, לאחר שהנתבעת הציעה לו לעשות כן, למרות ש מושב זה איננו מתאים לילד בגילו ובמשקלו של בן התובע. אכן, לאחר התאונה החלו הנתבעים להתקין את המושב  בחלקם האחורי של האופניים, ואף הרכיבו מושב מאסיבי יותר, שבו קיים מקום להנחת רגלי הילד (סעיף 19). במושב אחורי ניתן לקשור את רגלי הילד, קיימת הפרדה בין המושב לגלגל האחורי כדי שרגלי הילד לא ייגעו בגלגל, ו המושב מורכב באופן שאיננו מפריע לשליטת הרוכב באופניים (סעיף 20).

ג.          בסעיף 16 לכתב התביעה נטען כי כאשר הילד יושב בכסא-מושב קדמי, תלויות רגליו באוויר, והוא נאלץ להניח אותן על הקצה העליון של המזלג (המחזיק את הגלגל הקדמי). במצב זה -

" תיתכן האפשרות כי הילד שכאמור היה ילד גדול לכסא, עלול מבלי משים, לדחוף דחיפה קטנה, עם אחת מרגליו במזלג, דבר העלול להקנות למזלג תנועה סיבובית חדה ופתאומית, הגורמת לסטייה חדה של הגלגל הקדמי, וכתוצאה ממנה לאובדן שליטה על האופניים והתהפכותם. מצב זה, עלול גם להיגרם אם הילד, מסיבה כל שהיא, יזוז במקומו הלא יציב, והרוכב עלול גם אז לאבד את השליטה על האופניים".

ד.         באופניים ששכר התובע מהנתבעים היה מורכב בציר הקדמי מנגנון לשחרור מהיר של הגלגל. עקב מחדלי הנתבעים להתקין את המנגנון או לנעול אותו בצורה נכונה השתחרר הגלגל תוך כדי נסיעה, דבר שגרם לאובדן השליטה באופניים (סעיף 22).

ה.         התאונה אירעה כתוצאה מ הרכבת מושב בלתי תקין בחלק הקדמי של האופניים, ולחלופין כתוצאה מ השתחררות הגלגל הקדמי בשל התקנה לקויה של מנגנון השחרור, או כתוצאה משתי הסיבות גם יחד (סעיף 23).

5.         הנתבעים טענו בכתב ההגנה (שהוגש בשם שלושתם), כי הגלגל הקדמי כלל לא ניתק מן האופניים בעת התאונה, וכי התאונה נגרמה בשל נסיבות שהיו כולן בשליטת התובע, כמו אובדן שיווי משקל רגעי, או חוסר זהירות של התובע. לטענתם אין כל קשר סיבתי בין מיקום התקנת המושב לילד לבין התאונה, ומנגנון השיחרור המהיר הותקן נכונה והיה סגור היטב. כמו כן נטען כי התובע התרשל בכך שרכב על האופניים במהירות רבה מדי, שלא התאימה לתנאי השטח; בצורה מסוכנת ופזיזה; הסיח דעתו מן הנהיגה; איבד שליטה או שיווי משקל; לא שם לב לדרך או התנגש במכשול; הושיב את בנו על הכסא בניגוד להנחיות שקיבל ובצורה לא נכונה; הסיט ראשו וגופו לצדדים או לאחור במהלך הנסיעה, באופן שגרם לאובדן שיווי משקל; טיפל באופניים או ניסה לכוונם או לפרקם לעצמו; הציג עצמו כרוכב מנוסה, למרות שלא היה כזה, ורכב ללא קסדה אף שהתבקש על ידי הנתבעים לעשות כן.

6.         לצורך בירור אחריותם של הנתבעים לקרות התאונה יש לברר, תחילה, כיצד היא התרחשה, וממה היא נגרמה. מן התשובה לשאלה זו נגזרת אחריותם או היעדר אחריותם של הנתבעים לנזק שנגרם לתובע על-פי טענתו. בעניין המנגנון שהביא להתרחשות התאונה הוצעו על ידי התובע אפשרויות שונות, שלא תמיד הצטיינו בעקביות: בסופו של דבר התובע איננו יודע כיצד ומדוע התרחשה התאונה, ובהגינותו לא ניסה להסתיר זאת. יש, אפוא, לבחון את טענות התובע והגרסה המועלית בכתב התביעה, ולהשוותן עם גרסאות וטענות אחרות שהועלו על ידי ב"כ התובע במהלך שמיעת הראיות, עם חוות דעת המומחה מטעם התובע (הרשקוביץ), ועם האמור בסיכומי ב"כ התובע, וזאת עוד בטרם יבחנו כל אלה למול ראיות הנתבעים. בעניין זה יש להקדים ולומר כי הנתבעים התנגדו לכל הרחבת חזית (ראה עמוד 13 לפרוטוקול), והתנגדות זו היתה במקומה לנוכח חוסר הבהירות והעדר העיקביות בגרסת התובע, כפי שיפורט בהמשך.

ב.         הסיבות להתרחשות התאונה ואחריות הנתבעים: הגרסאות והאפשרויות השונות

1.         מבוא

7.         בדיון המקדמי התבקש התובע להבהיר כיצד לטענתו התרחשה התאונה, והוא טען כי הגלגל הקדמי של האופניים השתחרר, כתוצאה מכך שהמושב של הילד הורכב בחלק הקדמי של האופניים, ואף ציין: "הילד לא הרגיש שהרגל שלו נכנסה לתוך הגלגל" (עמ' 5). הנתבעים מציינים כי התובע נכח בדיון ושמע דברים אלו, כפי שעולה מן הפרוטוקול, אף שבעדותו אישר כי איש לא ראה שהגלגל השתחרר (עמ' 15). גם הנתבעים ציינו בתצהירם כי האופניים היו שלמים, ללא פגם, לאחר התאונה.

האפשרות שהכנסת רגלו של הילד לגלגל גרמה לתאונה עולה לראשונה בטיוטת חוות דעת שהכין הרשקוביץ' לפני הגשת התביעה (נ/5), כמו גם האפשרות שמנגנון השחרור המהיר של הגלגל היה מעורב בתאונה. נראה כי זו הסיבה לכך שכתב התביעה הושתת על שתי אפשרויות אלה, אף שאין הן נתמכות בראיות של ממש.

8.         חוסר הבהירות המאפיינת את כתב התביעה בכל הנוגע לסיבה להתרחשות התאונה, עוברת כחוט השני גם בסיכומי התובע. בסיכומים אלו נטען על סמך עדותו של התובע כי התאונה התרחשה כאשר האופניים נבלמו מאליהם בבת-אחת. הסיבה להיבלמות זו - כך על פי הסיכומים - נובעת מהצבת מושב הילד בקדמת האופניים, באופן שרגליו היו תלויות באוויר ונכנסו ל"אזור המסוכן". מונח זה כולל את המרווחים שבין ה"סילקים" ("שפיצים") של הגלגל, וכן המרווח שבין הגלגל לבין הכנף שמעליו ושבין ה"מזלג" המתכתי המחזיק את הגלגל לבין הגלגל (להלן: "האזור המסוכן" - עדותו של קרסני בעמ' 101, ועדותו של הרשקוביץ' בעמ' 52, המפנה לשרטוט המדגים את האזור המסוכן בהתאם לתקן הגרמני, בנספח 3 עמ' 5 לחוות דעתו). הטענה בדבר השתחררות הגלגל הקדמי ממקומו, איננה מופיעה עוד בסיכומי התובע, ובא-כוחו חזר בו מטענה זו (עמ' 15). גם הטענה בדבר ליקוי במנגנון השחרור המהיר, הועלתה בסיכומים כאפשרות בלבד, בלא שהובאו לכך ראיות כלשהן (ראה עמ' 17 ו- 20 לסיכומים). סיכומי התובע מעורפלים במתכוון בענין זה. מחד, נאמר שם: "אנו גם לא סבורים שליקוי באופניים הוא שגרם לאירוע התאונה", ומאידך נטען שם כי יתכן שהסיבה להחלפת המנגנון לשחרור מהיר לאחר התאונה מעיד על ליקוי שהיה במנגנון זה (עמ' 17). גם התיזה העיקרית למנגנון התרחשות התאונה, קרי: שרבוב רגלו של הילד לאיזור המסוכן באופן שבלם את האופניים, איננה נתמכת בראיה ישירה, והיא מועלית רק כאפשרות הסבירה ביותר להתרחשות התאונה.

9.         התובע ובנו היו כנים בעדותם: הם לא הסתירו את העובדה כי למעשה אין הם יודעים ממה נגרמה התאונה, ומדוע נבלמו האופניים לפתע, כאשר איש מלבדם איננו יכול להעיד על נסיבות התאונה. הם גם לא הכחישו כי הילד איננו זוכר שהכניס את רגלו לגלגל, אף שנקודה זו מחלישה במידה רבה את גרסת התובע באשר לדרך התרחשות התאונה.  חרף כנותו של התובע, אין לקבל את גירסתו בענין דרך התרחשות התאונה ללא היסוס, כאשר מתברר שהוא אינו זוכר פרטים מהותיים מהתאונה, ודברים שאמר לחוקר חברת הביטוח שונים מגרסתו במשפט. אינני מקבל את טענת הנתבעת 3 בסיכומיה, כי התובע הוא "שקרן" או "מניפולטור". אך יש להביא בחשבון שמדובר בעדות יחידה של בעל דין (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1970), עם כל הזהירות המתבקשת מכך.