ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
278-00
29/05/2005
|
בפני השופט:
ס. הנשיא ש. ברלינר
|
| - נגד - |
התובע:
מוחמד סויטאת
|
הנתבע:
1. פקר יקותיאל
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
3. אררט חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק-דין |
1. התובע יליד 15.1.82. הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 4.11.99. הפגיעה היתה רב-מערכתית וכללה פריקה של הברך השמאלית, שבר פתוח בשוק הרגל הימנית, שברים בקרסול השמאלי, שבר במרפק הימני, חבלה בריאה, חבלה בכליות וזעזוע מוח. הפגיעות הצריכו מספר רב של ניתוחים. תקופת האישפוז הכוללת מגעת ל - 105 ימים.
2. התובע נבדק לשם קביעת נכותו, על ידי שלושה מומחים רפואיים: פרופ' רופמן - בתחום האורטופדי. פרופ' חשמונאי - בתחום הפנימי. ד"ר פלד - בתחום הנוירולוגי.
פרופ' רופמן מציין בחוות דעתו מיום 13.6.02 כי התובע מתהלך כשהוא נעזר בקב. הפגיעה ברגל שמאל מצריכה היעזרות במכשיר. נותרה הגבלת תנועות קלה וכן דלדול שרירים ואי יציבות קלה ברגל השמאלית, ואילו הפגיעה ביד הימנית, לא הותירה נכות. הוא העריך כי מכלול הפגימות ברגל השמאלית מביא לנכות בשעור של 28 אחוזים בתחום האורטופדי. כמו כן קבע נכות של 10 אחוזים בשל הצלקות בגפיים. הוא המליץ על בדיקת מומחה בתחום הכירורגיה.
פרופ' חשמונאי מפרט בחוות דעתו מיום 27.1.03 את הפגיעות הקשות שנגרמו לתובע. הוא מצא כי התובע מתהלך בעזרת קב, אין קוצר נשימה במנוחה, הכבד והטחול לא נמושו. הפגיעות העיקריות היו בריאה ובכליה, אולם, בסופו של דבר, לא הותירו הפגיעות האלה נכות.
ד"ר פלד מפרט בחוות דעתו מיום 22.9.02 כי התובע מתלונן על כאבי ראש מפוזרים וכן כאבים בצוואר. בבדיקה הוא היה מתוח ומודאג. להערכתו, נותרה נכות בשעור של 5 אחוז לצמיתות בגלל תסמונת פוסט-טראומטית לאחר זעזוע מוח בדרגה קלה.
פרופ' רופמן נחקר על חוות דעתו. הוא נשאר איתן בדעתו באשר לנכות שקבע. לא שוכנעתי שאין לקבל את המסקנות שבחוות דעתו. לאור האמור, אני קובע, כי הנכות הרפואית בה לוקה התובע עקב התאונה היא כדלקמן: 28 אחוז נכות אורטופדית; 10 אחוז נכות פלסטית, וכן 5 אחוז נכות נוירולוגית. סה"כ נכות משוקללת בשעור של 38.44 אחוזים.
3. בעת התאונה היה התובע כמעט בן 18 שנה. הוא רווק, תושב הכפר חילף. השכלתו - 9 שנות לימוד. עבד כעוזר בעבודות אלומיניום. אין לו הכשרה מקצועית. מאז התאונה אינו עובד, ולפי הערכתי, השפעת התאונה עליו אינה נמוכה, אפשר שאף עולה, על הנכות הרפואית שנקבעה כמפורט לעיל, זאת אף שחלק ממנה היא נכות בתחום הפלסטי.
אציין, כי פרופ' רופמן העיד, כי יהיה מאוד קשה לתובע לעבוד בעתיד בעבודה המצריכה עמידה על הרגליים (עמ' 23 לפרוטוקול). בעמ' 28 העיד פרופ' רופמן כי התובע לא יוכל להיות פועל בנין וככל הנראה גם לא יוכל לעבוד כנהג או בכל עבודה שדורשת עמידה רצופה. הערכתי היא שיקשה מאוד על התובע לרכוש לעצמו עיסוק שאינו מצריך עבודה פיזית.
4. בפנינו נתונים נוספים שיש בהם כדי להשפיע על שיעור הפיצויים: הפגיעה ברגל היא משמעותית ומצדיקה פיצוי בראש הנזק של ניידות. ההשתכרות של התובע היתה נמוכה עובר לתאונה (כדי 2,500 ש"ח לחודש), שכן היה אז אך בתחילת דרכו המקצועית. בעתיד, יכול היה, כך ניתן להניח, להתקדם בעבודתו כפועל ייצור בעבודות אלומיניום, ולהשתכר סכום גבוה יותר. יחד עם זה, בהעדר הכשרה מקצועית, ושעה שאין לו תעודת בגרות, ניתן להניח שלעתיד יש לקחת בחשבון השתכרות נמוכה מן השכר הממוצע במשק.
5. לאור כל האמור, אעריך את נזקיו כדלקמן:
א. נזק בלתי ממוני - 105,000 ש"ח
ב. הפסד השתכרות בעבר - 180,000 ש"ח
ג. הפסדי השתכרות בעתיד - 460,000 ש"ח
ד. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - 60,000 ש"ח
ה. ניידות מוגברת - 80,000 ש"ח
___________
ס ה " כ: 885,000 ש"ח
6. יש לנכות את הניכויים בגין תגמולי נכות כללית שקיבל התובע, וכן תשלומים תכופים. הסכום מגיע כדי 200,000 ש"ח.
7. הנתבעת "כלל" תשלם לתובע את הסך של 685,000 ש"ח. כמו כן תשלם "כלל" לתובע את הוצאות המשפט שנגרמו לו וכן שכר טרחת עו"ד ומע"מ, כדרוש.