פסק-דין בתיק ת.א. 2687-06 - פסקדין

1.         התובע, הבעלים יחד עם אחרים, והמחזיק של דירה ברחוב יוסף קארו 33 ירושלים, הידועה גם כתת חלקה 8 חלקה 177 בגוש 30087, והנמצאת מעל דירת הנתבעת (להלן: " הדירה") הגיש נגד הנתבעת תביעה לצו עשה ופינוי משטח הרכוש המשותף, אשר היא השתלטה עליו, לטענתו. כמו כן, תבע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בגין השימוש שהיא עשתה ברכוש המשותף במשך 7 שנים, לפי החלק היחסי שיש לו ברכוש המשותף, 12,103 ש"ח,  ובגין ירידת ערך הדירה 19,816 ש"ח. בס"ה תבע 31,920 ש"ח. 

            הדירה נמצאת בבנין הרשום בלישכת רישום המקרקעין כבית משותף, רשומה הערה בדבר תקנון מצוי או תקנון מוסכם, ומתוך החלקה שטח הרכוש המשותף הינו 519 מ"ר, כמפורט בנסח רישום המקרקעין והתשריט הנספחים לכתב התביעה (להלן: " הרכוש המשותף"). הנתבעת הינה הבעלים והמחזיקה של שתי יחידות בבנין הכוללות 2 חדרים, המשמשים כבית כנסת, בקומת קרקע, מתחת לדירת התובע, הידועים כתת חלקות 3, ו-4 חלקה 177 בגוש 30087 (להלן: " בית הכנסת").

            ראשתים של ההליכים בין הצדדים, בתביעה זהה בין בעלי הדין שהוגשה בשנת 2004 והתבררה לפני כב' השופט א' רומנוב בשעתו [ת.א. 9273/04]. בהסכמת הצדדים העביר כב' השופט רומנוב את הדיון לבוררות, לפני כב' הרב עובדיה יוסף, ומחק את התביעה. דא עקא כב' הרב עובדיה יוסף לא היה מוכן לדון בסכסוך, ולכן הוגשה התביעה מחדש בשנת 2006 [ראו עמ' 6 בפרו'].

            מדובר בתביעה לצו עשה - הריסת גדר, שירותים, מחסן ומדרגות, שנבנו ברכוש המשותף, והחזרת המצב לקדמותו, כמו כן לסלק מזגן שהותקן על קיר מרפסת של התובע, לפנות את הרכוש המשותף, ולשלם לתובע את הסכומים הנתבעים כמפורט לעיל. התובע טוען כי הנתבעת הפכה את דירתה לבית כנסת, מבלי שקיבלה הסכמת הדיירים כולל הסכמתו, התקינה מזגן בקיר המרפסת שלו, ללא הסכמתו, והשתלטה על הרכוש המשותף שלא כדין, בנתה שירותים ומחסן, הוסיפה קומה ומדרגות ועושה שימוש יחודי במבנה.

2.         הנתבעת היתה מיוצגת בתחילת ההליכים על ידי מספר עורכי דין, שהוחלפו מפעם לפעם. בסופו של דבר יוצגה על ידי בעלה ומיופה כוחה, מר משה כהן, יהודי ירא שמים, בן שמונים שנה ויותר, כולו עוז ועזוז ניהל את ההגנה ביד רמה ובקול עוד יותר רם (להלן: " מר כהן"). לטענת הנתבעת התביעה התיישנה, קיים מעשה בית דין לאור פסק הדין של כב' השופט א' רומנוב, זו תביעה קנטרנית וטורדנית, לתובע יש רק 1/24 חלקים בזכויות הבעלות בדירה, הוא לא צירף את כל בעלי הזכויות הרשומים בנסח הרישום, ולכן גם מטעם זה יש לדחות התביעה. התובע הפך בעל זכויות בדירה רק בשנת 2006, בית הכנסת הוקם במקום לפני למעלה מחמישים שנה, כך גם תוספות הבניה, הכל נעשה בהסכמת הדיירים ובעלי הדירות בבניין, ולא נגרם שום נזק לתובע, אשר ירש את הדירה מאביו שקנה אותה בשנת 1997 במצב כפי שקיים כיום. כל הסכומים הנתבעים הינם מוגזמים ומופרכים.

3.         העדויות הראשיות של בעלי הדין הוגשו בתצהירים. התובע הגיש תצהיר עדות שלו, וצירף לתצהיר גם חוות דעת של שמאי מקרקעין אלי סידאווי (להלן: " השמאי").  

            מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר כהן, מכיוון שאישתו הנתבעת חולה " מצבה הבריאותי קשה מאד" [סע' 2 בתצהיר].

            המצהירים נחקרו חקירה נגדית על תצהיריהם, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

4.         לאחר שהסתיים הדיון המשפטי ובטרם מתן פסק הדין, ביקשה הנתבעת באמצעות מר כהן שלא לתת פסק דין "היות ואני לא גמרתי את החקירה" של התובע [בקשה מתאריך 01.6.2011]. הבקשה נדחתה בהחלטה שניתנה בו ביום.

5.         בשלב הזה של הדיון לאור העדויות והתרשמותי מהן, העובדות שאינן במחלוקת והתרשמותי מהביקור במקום, דין התביעה להידחות.

            התובע לא הוכיח ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, את העובדות בבסיס עילת התביעה. הוא לא הוכיח מה היה מצב הבניין בתקופה שקדמה לרישום זכויותיו בדירה. אין בתצהיר עדותו שום התייחסות למצב הקודם של הבניין והרכוש המשותף, לפני שקמה, לכאורה, עילת התביעה. בפרשת התביעה ובתצהיר עדותו, לא ציין התובע את המועד בו בוצעו העבודות עליו מבוססת עילת התביעה, אך ממכלול הנתונים ניתן להבין, כי אלה נעשו לפני שנים רבות, בדיוק כפי שטוענת הנתבעת, וכפי שאף התרשמתי ממראה עיני בעת הביקור במקום. ניכר היטב שלא מדובר בבניה חדשה (להבדיל מדירת התובע ששופצה) אלא במציאות קיימת לאורך שנים. במחסן מצד ימין, יש שקי קמח וצעצועים " הכל מאובק" מעל דלת הסורג בכניסה לבית הכנסת, מותקן מנוע מזגן " חלוד נראה ישן נושן", פנים בית הכנסת " נראה מוזנח", התיקרה " שבורה...סדוקה", לדברי כהן אנשים לא מגיעים להתפלל והמקום סגור [עמ' 13 בפרו']. החדרון הקטן מעל המחסנים נראה אף הוא ישן נושן, הכל " מאובק ומעופש" לדברי כהן מדובר בסוכה שהמתפללים ביקשו בשעתו להתפלל ולשבת בה בחג הסוכות. התובע נכח בביקור במקום ואפילו לא הגיב לדברים, מן הסתם אינו יודע [עמ' 14 בפרו]. ברור היה לעין כל, שלא מדובר בתוספות בניה ועבודות בניה מהשנים האחרונות. העזובה וההזנחה, בלטו לעין. על כך נאמר " טוב מראה עיניים מהלך נפש".

אין ולא יכולה להיות מחלוקת, שהתובע הפך בעל זכויות בדירה [1/24] יחד עם אחרים שלא צורפו כתובעים, מכוח ירושה של אביו המנוח, אשר רכש את הדירה בשנת 1997 [צילום שטר מכר מס' 6451/97 ונסח רישום]. הוכח במשפט בעדותו המהימנה של מר כהן, עדות שלא נסתרה בחקירה נגדית ולא בכל ראיה אחרת, שבבניין פעל בית הכנסת, היה מותקן מנוע מזגן בקיר החיצוני, והיו כל התוספות ברכוש המשותף, שעה שאביו המנוח של התובע, קנה את הדירה. הנתבעת בעלת זכויות בתת חלקות 3, 4 שאוחדו לבית כנסת, שנים רבות לפני שהתובע הפך בעל זכויות בדירה. כל מה שנעשה לפני שנים רבות היה בהסכמה מלאה של כל הדיירים בבניין.

            זאת ועוד, בתצהיר עדותה שנתנה הנתבעת בגדר בקשה שהגישה לדחות על הסף את התביעה מחמת התיישנות [בש"א 2599/07] היא הצהירה, כי תלונותיו של התובע ביחס לבניה לא חוקית שהיא ביצעה כביכול, הופנו גם לעיריית ירושלים, נבדקו ונדחו, הן משום שלא בוצעה עבירה והן משום גניזה מחמת התיישנות. הנתבעת אף צירפה לתצהיר עדותה את העתקי שני המכתבים מעיריית ירושלים, המדברים בעד עצמם ומאשרים את עדות הנתבעת. הנתבעת לא נדרשה להתייצב לדיון להיחקר על תצהירה, מכיוון שב"כ הצדדים הסתפקו בסיכומי טענות ללא חקירות. בנסיבות אלה, מוחזק האמור בתצהיר ונספחיו כאמת. תצהיר זה, יחד עם תצהיר עדותו של כהן, תומכים בהגנה ומחזקים את גרסת הנתבעת שטענה, כי מדובר בבניה שנבנתה לפני שנים רבות, בידיעתם ובהסכמתם של דיירי הבניין דאז. במאזן ההסתברויות עדיפה גרסת הנתבעת, הנתמכת במסמכי העירייה ובנסח הרישום, וכן על התרשמותי מהביקור במקום, על פני גרסתו של התובע שלא נתמכה בעדויות של דיירים אחרים בבניין או כל עדות חיצונית אחרת.

            ניתן היה לצפות שהתובע יזמן לעדות את הבעלים הקודם של הדירה או אפילו אנשים שכנים שגרים בסביבה, או מי מהמתפללים, כדי שיעידו על מה שנעשה במקום, מתי הוקם בית הכנסת או כל כיוצא בזה עדות שיכולה לסייע לתמוך בגרסתו, אולם הוא לא טרח לעשות זאת. הלכה פסוקה היא כי מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשויה לתרום לגילוי האמת, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר למחדלו, ניתן להסיק שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת נגדו [ראו ע"א 369/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ ואח'פ"ד נח(2), 385 וכל ההפניות שם]. הנחה זו המבוססת על ציפיה הגיונית ניתנת אומנם לסתירה, ברם, בנסיבות דנן לא הובאו כל נימוקים במגמה לנסות ולסתרה. יש להניח כי אם עדים כאלה היו מעידים, עדותם לא היתה מועילה לתובע ומחזקת דווקא את גרסת הנתבעת.   

כמו כן, עלי להוסיף ולציין שהתרשמתי מהביקור בדירת התובע שזו דירה מרווחת משופצת, יש בה אור ואוויר, בניגוד גמור למה שהוא הצהיר בתצהיר [סע' 4 סיפא], ו" נראה שלא גרים בדירה" [עמ' 14 בפרו'], כך שכל טענותיו ביחס למטרד מהמזגן או חסימת אור ואוויר בגלל המחסן, מופרכות בעליל.

6.         לאור כל האמור לעיל, אני דוחה התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות סכום כולל של 7,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

7.         המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  ו' בשבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.