פסק-דין בתיק ת.א 22804/03

רקע עובדתי.

1.         התובעת, חברה פרטית משפחתית, הינה הבעלים של הבניין המצוי ברח' בן יהודה 81, תל אביב, הבנוי על חלקה 167 בגוש 6968 (להלן - "הבניין").

2.         הנתבע מחזיק בדיירות מוגנת, מכוח הוראות חוק הגנת הדייר, בחנות לממכר פרחים המצויה בקומת הקרקע, בצידה הצפוני של חזית הבניין, בצמוד למעבר המשמש כניסה לבניין (להלן - "החנות" או "המושכר").

            את זכויותיו בחנות "ירש" הנתבע - מכוח חוק הגנת הדייר - מאביו המנוח רבי אחדות ז"ל (להלן - "המנוח"), אשר החזיק בחנות כדייר מוגן למן שנת 1953.

3.         מיקומה של החנות ומידותיה, נקבעו בפסק דין שניתן על דרך הפשרה בשלהי שנת 1964, במסגרת תובענה שהוגשה על ידי התובעת כנגד המנוח בת.א. 9117/64 (להלן - "פסק הדין").

4.         בפסק הדין האמור (נספח א' למוצגי הנתבע) נקבע, כי החנות תמוקם ברוח הצפונית של הכניסה (בצמוד לגדר) ושטחה יהא 5.60 מ"ר (להלן - "שטח החנות") לפי הפירוט הבא -

א.         ויטרינת אלומיניום וזכוכית שמידותיה 1.20 מ' רוחב, באורך 3 מ'  ובגובה 2.60 מ' ומעליה גג ברוחב 1.80 מ' מקיר הגדר.

ב.         ארגז עץ הגובל עם הגדר ובצמוד לויטרינה, שמידותיו - 1 מטר רוחב, באורך 2 מ' ובגובה 1.50 מ' ומעליו מדפים פתוחים.

בפסק הדין, נאסר על המנוח להשתמש בשטח נוסף מעבר לשטח החנות ובכלל זה במעבר

לבניין, בחצר וחדר המדרגות. המנוח נדרש לסלק ידו משטח המעבר תוך שמונה חודשים

מיום מתן פסק הדין.

העתירה וטענות בעלי הדין.

5.         בתביעה שבכאן, עתרה התובעת להורות לנתבע לסלק ידו מכל השטחים המוחזקים על ידו מעבר לשטח החנות, בהם הוא עושה שימוש, שלא כדין וללא זכות חוקית.

            לטענת התובעת, בשנת 1998 החל הנתבע להשתמש בחלקים נוספים מחוץ לגבולות שטח החנות, ולמעשה השתלט הנתבע על כל הצד הצפוני של חצר הבניין.

            לדבריה, הנתבע הניח ארון מתכת בסמוך לשטח החנות, בצמוד לגדר הצפונית, הציב שולחנות, סככת עץ ובד מעליה. כן מניח הנתבע אגרטלי פרחים בכניסה ובמעבר לאורך קיר הבניין ועד לכניסה לחדר המדרגות (להלן - "שטח המעבר").

            לטענת התובעת, לבד מהעובדה שהנתבע השתלט על שטחים לא לו, השימוש שעושה הנתבע בשטח המעבר גורם לנזק ולמטרד קשה, בין היתר בכך ששטח המעבר מלא בפסולת גזם, מה שמונע מעבר חופשי לבניין.

            הואיל ולנתבע אין כל זכות חוקית להחזיק ולהשתמש בשטח המעבר, מעבר לשטח החנות, מן הדין - כך לתובעת - להורות על סילוק ידו ממנו, לאלתר.

6.         מנגד טען הנתבע, כי הוא מחזיק ומשתמש בשטח המעבר, כדין, ברשות ובזכות.

            לדבריו, למן היום בו עמד על דעתו, "השטח הצמוד לקיר הבניין לאורך המעבר מן המדרכה בחזית ועד הכניסה לחדר המדרגות משמש כחלק בלתי נפרד מן המושכר, בו מונחים מדפים ושולחנות, עליהם אגרטלי פרחים וזרי פרחים".