פסק-דין בתיק ת.א. 212893/02

זוהי תביעה לפינוי הנתבעים מיחידות מגורים בבניין בתל אביב, שבחלקן מוחזקות בדיירות מוגנת.

 רקע עובדתי

1.   הנכס נשוא כתב התביעה הינו בניין בן שתי קומות הבנוי על חלק מחלקה 5 בגוש 6979 והמצוי ברחוב יאיר 15 פינת רחוב ליש, בשכונת התקווה, תל-אביב (להלן: הבניין").

2.   התובעת רכשה את הבניין בחודש ספטמבר 2001 מיורשי בעלי הבנין שקדמו לתובעת,  המנוחים אליהו זהבי (הרא) ז"ל אשר הלך לבית עולמו ביום 13.2.1983 ולאה זהבי ז"ל אשר נפטרה ביום 8.3.1994 (להלן: " המנוחים").

המנוחים התגוררו בקומת הקרקע בבניין  עד לשנת 1956 לערך, אז עברו להתגורר ביד אליהו. עובר להגשת התביעה דנן, קומה זו אטומה, והיא אינה בשימוש.

3.   בקומה השניה בבניין מתגוררים שלושת הנתבעים.  הנתבע 1 , אלמן ואב לתשעה ילדים (להלן: "אסולין") ושני בניו הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "אליהו ורבקה").

אסולין מתגורר ביחידה בת שני חדרים ומטבח ובצמוד להם- חדר שירותים וחדר כביסה, הנמצאים בחלק הדרומי של הקומה ( להלן :" המתחם הדרומי").

אליהו ורבקה מחזיקים, כל אחד מהם, בחדר אחד מתוך שני חדרים נוספים המצויים במתחם הצפוני של הקומה (להלן: "האגף הצפוני"), רבקה בחדר עם מרפסת וכיור ואליהו ביחידה ובה חדר, חדרון ומטבחון.

בין המתחם הדרומי והצפוני מפריד מסדרון מרוצף בלתי מקורה . 

העתירה וטענות הצדדים

4.      לטענת התובעת, אסולין התגורר תחילה בדירת חדר בקומה השנייה, אותה שכר מהמנוחים בשכירות מוגנת, בשנת 1952. בזמן מן הזמנים נטש אסולין את דירת החדר ומסר את השימוש בה לרבקה, תוך שהוא פולש - יחד עם אליהו, ללא ידיעת המנוחים וללא הסכמתם, לדירה סמוכה בת 2 חדרים אשר הייתה ריקה מדייר, ולאחר מכן פלשו לחדר נוסף.

עוד טענה התובעת, כי הנתבעים עשו דין לעצמם, וסגרו באמצעות דלת את הכניסה לקומה השנייה ומונעים ממנה את הגישה לקומה זו.

המבנה כולו, כך לתובעת, הוכרז ע"י עירית ת"א כמבנה מסוכן, וגם מן הטעם הזה יש להורות על פינויים של הנתבעים הימנו.

עוד הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבעים אינם משלמים דמי שכירות כלשהם בגין השימוש בדירות שבבניין, לא לתובעת- חרף דרישותיה- ואף לא לבעלים שקדמו לה.

לפיכך עותרת התובעת בתביעה דנן לפינוי הנתבעים מהיחידות המוחזקות על ידם בבניין.

5.      מנגד טענו הנתבעים כי בתחילת שנות ה-50, רכשו אסולין ורעייתו ז"ל מהמנוחים זכויות של דיירות מוגנת בדירת 3 חדרים וחדרי שירותים, תמורת תשלום דמי מפתח. הואיל והבניין היה מוזנח והרוס בחלקו, ערך בו אסולין - כך לנתבעים - שיפוצים בהיקף נרחב על מנת להשמישו למגורים ולתחזקו.

לשיטת הנתבעים, המנוח מר אליהו זהבי ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר סירב להשתתף בהחזקת הבניין ושיפוצו, ויתר לאסולין על דמי השכירות המגיעים לו הימנו, נטש את ענייני הבניין והטיפול בו,  ואף הודיע לאסולין כי מבחינתו, הוא הבעלים של הבניין לכל דבר ועניין. לגרסת הנתבעים, בסוף שנות ה-70, פונתה יחידת חדר באגף הצפוני בקומה השנייה  ואסולין או מי מטעמו סיכם עם המנוח כי תמורת שיפוץ החדר יהיו רשאים מי ממשפחתו להתגורר בו כדיירים מוגנים או כבני רשות בלתי הדירה.

יוצא אפוא, כך לנתבעים, כי הם אינם מסיגי גבול בבניין וחזקתם בשטח הקומה השנייה של הבניין הינה כדין.

הנתבעים עתרו לדחיית התובענה כנגדם.

6.      לבקשת אחיהם של הנתבעים, ומפאת מצבם הרפואי - פיזי ונפשי - של האחרונים, הורתי בהחלטתי מיום 29.6.06 על מינויו של עוה"ד לצקי כאפוטרופסם לדין.

בשל מצבם של הנתבעים, יצאתי מגדרי על מנת לנסות ולהביא את הצדדים לידי פתרון על דרך הפשרה, כאשר על המו"מ מטעם הנתבעים ניצח מר עמיקם פוקס (להלן: "עמיקם"), חתנו של אסולין, בעלה של בתו הגב' חמדה פוקס.

לצורך כך, אף מונה מטעם ביהמ"ש שמאי מוסכם, על מנת שיאמוד את ערכן של יחידות המגורים המוחזקות ע"י הנתבעים.