פסק-דין בתיק ת.א 1965/00 - פסקדין

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין מיום 17.8.05. בפסק-הדין נדחתה תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה, והתקבלה חלקית תביעה שכנגד שהגישה המשיבה נגד המבקש (להלן:- " פסק הדין"). המבקש חוייב לשלם למשיבה סך השווה בשקלים ל- 510,720 דולר נכון ליום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 4% מסכום פסק-הדין בצירוף מע"מ.

1.                    רקע

(א)                המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה לסעדים הצהרתיים שהעיקרי בהם הוא הצהרה שהמשיבה קיבלה שכר מלא בגין עבודות תכנון אדריכלי של מרכז רפואי חדש (להלן:- " המרכז הרפואי"), עבודות שהתחייבה לבצע לפי הסכם בין הצדדים (להלן:- " ההסכם"). כן התבקשה הצהרה שהמבקש רשאי להתקשר בעבודות תכנון עם אדריכלים אחרים, ללא זיקה למשיבה, ומבלי שיחוב לשלם לה כסף אם יתקשר עמם.

המשיבה, מצידה, הגישה תביעה שכנגד, ובה טענה שהמשיב חב לה שכר בסך 1,233,024 דולר עבור הכנת תוכנית אב למרכז הרפואי (להלן:- " תוכנית האב"). לחילופין, התבקש הסך הנתבע כשכר ראוי עבור הכנת תוכנית אב למרכז הרפואי.

(ב)                 בפסק הדין נקבע שקמה למשיבה זכות לקבל שכר טרחה עבור תוכנית האב כיוון שהמבקש הפר את התחייבותו לא למסור עבודות תכנון למתכננים אחרים כל עוד לא השלימה המשיבה את עבודות התכנון שהתחייבה לבצע לפי ההסכם. עוד נקבע, שההסכם לא הגיע לסיומו, שכן המשיבה תכננה עבור המבקש רק 378 מיטות מתוך 507 מיטות, כפי שהוסכם. סכום החיוב חושב לפי סעיף 16 להסכם, שהעמיד אותו על 1.52% מעלות משוערת של המרכז הרפואי כולו, בניכוי סכומים ששולמו.

(ג)                  ביום 1.12.05 הגיש המבקש את הבקשה דנן, ובה הוא טוען שנפלו בפסק הדין טעויות בולטות בחישוב החיוב הכספי, באופן שסיכויי הערעור להתקבל טובים. המבקש מצביע על התעלמות בית המשפט מראיות מסוימות, ועל הסתמכות מוטעית על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה לעניין שיעור שכר הטרחה שהוצע לה. לשיטתו, החיוב הכספי שהושת עליו אינו סביר, כיוון שהוא כמעט כפול מזה שהיה עליו לשלם אם הייתה המשיבה משלימה את עבודת התכנון לפי ההסכם. לבסוף טוען המבקש, שביצוע פסק הדין יסב לו נזקים קשים. המבקש מצביע על כך שהוא בית חולים ציבורי, שחסר משאבים כספיים נזילים ומיידיים, באופן שתשלום הסכום שנפסק לחובתו יגרום לקושי בתפקודו. המבקש מוסיף, שאם ישולם הכסף למשיבה, קיים חשש שיקשה לקבלו בחזרה אם יתקבל הערעור. בקשתו של המבקש נתמכה בתצהירו של מנהלו, מר חיים המרמן.

(ד)                 המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, עסקינן בפסק דין כספי שהכלל הוא שאין מעכבים אותו. ב"כ המשיבה מתייחס לטענות המועלות נגד פסק הדין וטוען שאין בהן ממש, ומוסיף כי אין חשש שלא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

(ה)                בתשובתו לתגובת המשיבה ציין המבקש (מבלי לתמוך טענותיו בתצהיר), שהמשיבה היא חברה פרטית מוגבלת במניות, ושהון מניותיה הרשום עומד על סך של 2.9 מיליון ש"ח בלבד, באופן שמצביע על חשש שיקשה לגבות ממנה חזרה את הכסף אם יתקבל הערעור. לתשובה צורף תדפיס של רשם החברות. המבקש מוסיף וטוען, שאין בתשובת המשיבה התייחסות ממשית לטענות שנטענו נגד פסק הדין.

2.                    דיון והכרעה

(א)                תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת ככלל כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". הלכה היא כי בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין על בית המשפט לשקול שני שיקולים: בחינת סיכויי הערעור, והקושי להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ע"א 7221/01 י. ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178). לעניין סיכויי הערעור, הכלל הוא כי " אין בית המשפט נכנס לפני ולפנים של סיכוי זה וביסוסו, ודי לפעמים בסיכויים לכאורה, כפי שמתגלים בבדיקה ראשונית של פסק הדין ונימוקי הערעור, כדי לצאת ידי החובה בנדון" (ב"ש 978/84 שכון עובדים נ' מלובנציק, פ"ד לח(4) 572, 576). כשעסקינן בפסק דין כספי על המבקש לתמוך את טענתו כי יקשה עליו להחזיר את המצב לקדמותו בראיות ממשיות (ע"א 11909/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חסין (לא פורסם)).

בע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן (טרם פורסם, 1.12.05) התייחסה השופטת ארבל למערך השיקולים ששוקל בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע. השופטת ארבל ציינה, שבמניין שיקוליו ישקול בית המשפט גם את מאזן הנוחות הכולל, לרבות את הנזק שייגרם למבקש עם ביצוע מיידי של פסק הדין לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב ביצועו. גורם נוסף שיש לשקול הוא הנזק שייגרם לגוף ציבורי ולציבור שאותו הוא משרת אם לא יעוכב פסק הדין (בע"א 9784/05 הנ"ל דובר בפסק דין שניתן נגד עיריית תל אביב).

(ב)                 יישום ההלכה הפסוקה בנסיבות העניין מעלה, שאין לעכב את ביצוע פסק הדין. המבקש לא עמד בנטל להוכיח שאי ביצוע פסק הדין יגרום לו נזק ממשי, שכן כל שפורט בתצהיר התומך בבקשה הוא כי " ביצוע פסק הדין בטרם הכרעה בערעור, ייסב לבית החולים, שהינו מוסד ציבורי, נזקים קשים וממשיים, העלולים לגרום לקשיים רבים במתן השירות הרפואי השוטף הניתן על ידי בית החולים לבאים בשעריו ... במידה ולא יינתן העיכוב המבוקש, יאלץ בית החולים לעשות שימוש במקורות כספיים הנועדים למתן שירות רפואי לציבור החולים, בהיעדר תקציבי פיתוח לבית החולים..." (סע' 2-3 לתצהיר). התצהיר אינו מפרט אלו נזקים ייגרמו לו או אלו שירותים ייגרעו מהבאים בשעריו. המבקש אף לא הוכיח בראיות פוזיטיביות שמצבו הכספי אינו מאפשר לו לשלם את סכום פסק הדין, ואין באמירות שאינן מגובות בראיות כדי לעמוד בנטל.

יתרה מכך, המבקש אף לא עמד בנטל להוכיח שיקשה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. המבקש לא הוכיח שמצבה הכלכלי של המשיבה מקים קושי לגבות ממנה כסף אם יתקבל הערעור, כך שגם תנאי זה אינו מתקיים.

מן המקובץ עולה, שהן מאזן הנוחות, הן התנאי המתייחס לקושי להחזיר את המצב לקדמותו, לא הוכחו ברמה הנדרשת. משכך, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

3.                    סוף דבר

אני דוחה את הבקשה, אך איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים, בדואר רשום.

ניתנה היום, יח' בטבת, תשס"ו (18 בינואר 2006), בהעדר הצדדים.