פסק-דין בתיק ת.א. 18007/06

זוהי תביעה לפינוי דייר מוגן ממושכר, אותו שכר בשכירות מוגנת.

הנסיבות

1.         התובעים הינם בעלי הבניין המצוי ברחוב דיזנגוף בתל ^-אביב, הבנוי על חלקה 99 בגוש 7092 (להלן: " הבניין"), יורשיהם על פי צוואות של האחים משיח ויהודה דוידוב ז"ל (להלן: " הבעלים הקודמים").

            זכויות הבעלות בבניין נרשמו על שם התובעים בשנים 1999 ו ^-2001.

2.         הנתבע מחזיק בשכירות מוגנת, מכוח הוראות חוק הגנת הדייר, במבנה המצוי בקומת הקרקע של הבניין (להלן: " המושכר") והוא עושה בו שימוש לעיסוקו כאינסטלטור וכמסגר (להלן: " העסק").

            זכויותיו של הנתבע עוגנו בהסכם שכירות מיום 1/10/06 (להלן: " הסכם השכירות") אשר נחתם בינו לבין הבעלים הקודמים של הבניין.

3.         עוד קודם לחתימתו של הסכם השכירות, רכשו הנתבע ואחיו בנימין מוליוף (להלן: " בנימין") את זכויות הדיירות המוגנת במושכר, מהדייר הקודם מר ישעיהו לבקוביץ (להלן: " הדייר היוצא"), זאת על פי חוזה מיום 22/5/62 (להלן: " חוזה הרכישה").

            בד בבד עם חתימתו של חוזה הרכישה, נחתם הסכם שכירות בין הבעלים הקודמים מחד, לבין הנתבע ואחיו בנימין מאידך (להלן: " ההסכם משנת 62").

העתירה וטענות הצדדים

4.         בתביעה שבכאן, אשר הוגשה ביום 27/2/06, טענו התובעים כי מזה תקופה ארוכה, וליתר דיוק ^- בשלוש וחצי השנים שקדמו להגשת התביעה ^- ממאן הנתבע להוסיף תוספת כלשהי לשכר הדירה אותו הוא משלם.

            הנתבע אף מיאן להוסיף לשכר הדירה סכום מזערי בסך 30 ש"ח לחודש כפי שנתבקש על ידי התובעת, ותחת זאת הוסיף על דעת עצמו סך של 7 ש"ח בלבד.

            בשל מחדלו זה של הנתבע, קמה להם לתובעים ^- כך על פי הטענה ^- עילה לפינויו של הנתבע מהמושכר עקב אי תשלום מלוא דמי השכירות, כמתחייב מהוראות חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב ^-1962 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק").

            עוד טענו התובעים כי הנתבע השתלט שלא כדין על שטח החצר הסמוכה למושכר (להלן: " שטח החצר"), הקים בו מחסן והערים צינורות על קיר הבניין הסמוך למחסן.

            עוד טענו התובעים כי הנתבע בנה גגון בשטח החצר והעמיד בו שולחן עבודה.

            לשיטת התובעים, השתלטות הנתבע על שטח החצר כאמור, מהווה הפרה של הוראות הסכם השכירות, שכן הנתבע שכר אך את המושכר בלבד ואין לו לאחרון זכויות כלשהן בשטח החצר.

            נוכח הפרתו של ההסכם, קמה להם לתובעים ^- כך על פי הטענה ^- עילת פינוי נוספת מכוח הוראת סעיף 131(2) לחוק.

            לחילופין עתרו התובעים לצוות על הנתבע לסלק ידו משטח החצר ובכלל זה להורות על סילוקם של שולחן העבודה, הארון, המחסן, הגגון והצינורות שעל קיר הבניין.

5.         מנגד טען הנתבע, כי הוא מחזיק ומשתמש בשטח החצר כדין, ברשות ובזכות. לטענתו זכות הדיירות המוגנת אותה רכשו, הוא ואחיו בנימין מהדייר היוצא על פי חוזה הרכישה, כוללת את המושכר המצוי במרתף הבניין " ... וכן מבנה קטן ונוחיות לידו בחצר הבית".

            לשיטת הנתבע, הוא ואחיו בחרו לנהל את עסקם ^- אינסטלציה ומסגרות ^- במושכר, נוכח העובדה כי שטח החצר מהווה חלק הימנו, בה ביצעו הלכה למעשה את עבודות המסגרות והאינסטלציה על גבי השולחן אשר מוצב בחצר מזה כ ^-45 שנה.

            גם ארון הפח (המחסן) והצינורות שעל הקיר ^- כך לנתבע ^- קיימים במתכונתם לאורך התקופה כולה, למן היום בו קיבלו את החזקה במושכר מכוח חוזה הרכישה ועד הנה.