פסק-דין בתיק ת.א. 1504/00

א. מבוא

1.       התובע, יליד שנת 1974, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאריך 28.2.1998.

          התובע, מסגר בהכשרתו, שימש בזמנים הרלבנטיים לתביעה כשופט במשחקי כדורגל בליגות א' ו-ב'. בתאריך 28.2.1998, בעת ששפט במשחק כדורגל, שהתקיים בין קבוצת הנוער של הפועל בני עכו לקבוצת הנוער של בני מכבי נתניה, הותקף התובע והוכה.

          התובע טוען, כי בעקבות תקיפתו נגרם לו נזק נפשי, ומכאן תביעתו לפיצויים.

2.       הנתבעת מס' 1 (להלן - " ההתאחדות") היא הגוף המארגן את משחקי הכדורגל בישראל ומפקח עליהם, והיא אף הגוף המשבץ את השופטים. לתובע טענות שונות על התרשלותה של ההתאחדות בכל הנוגע לשיבוצו למשחק ולכך שלא נשלחו שופטי קו לעזור לו במלאכת השיפוט באותו משחק. כמו כן טוען התובע, כי כוח השיטור שנשלח למשחק לא היה גדול דיו, שכן היה מדובר במשחק רדיוס טעון ועוד טוען הוא, כי המגרש לא היה מגודר.

3.       הנתבע מס' 2 הוא אחד משני השחקנים שתקפו את התובע. נגד הנתבע מס' 2 הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בעכו, שם הואשם בתקיפת עובד ציבור. הנתבע מס' 2 הודה בעבירה שיוחסה לו, ובעקבות זאת נקבע כי ביצע המעשה שיוחס לו בכתב האישום (וראה העתק מכתב האישום ופרוטוקול הדיון בבית המשפט לנוער המצורפים לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

          הנתבע מס' 2 הגיש כתב הגנה, ואף התייצב לאחד הדיונים, אך לאחר מכן נמנע מלהתייצב לדיונים.

4.       הנתבע מס' 3 היה השחקן השני שתקף את התובע, והנתבעת מס' 4 הייתה קבוצת הכדורגל שעליה נמנו השחקנים התוקפים. הנתבעים 3 ו- 4 לא הגישו כתב הגנה, ועל כן בתאריך 21.10.2001 ניתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה.

5.       כנגד הנתבעת מס' 5 (להלן - " מדינת ישראל") טוען התובע, כי לא שלחה כוח שוטרים מתאים למשחק ואף אלה שנשלחו למקום לא מילאו תפקידם כראוי, משום שבמקום לשמור על הסדר הציבורי, עמדו בצד המגרש וסעדו את ליבם.

6.       כיוון שנגד הנתבעים 3 ו- 4 ניתן פסק דין, נותר לדון בעניינם של הנתבעים 1, 2 ו- 5. כאמור, הנתבע מס' 2 התייצב לדיון אחד ולאחר מכן לא התייצב לדיונים, וממילא לא הוכיח טענותיו ולא סתר את טענות התובע.

          בה בשעה שתביעת התובע כנגד הנתבע מס' 2 היא תביעה בעילת עוולת התקיפה, התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 5 היא בעילת עוולת הרשלנות.

ב. האירוע

7.       בכתב התביעה תאר התובע את האירוע שאירע במהלך המשחק באופן הבא:

"במהלך המשחק אשר הפך לאגרסיבי מצד שחקני עכו הרחיק התובע את מאמן הקבוצה מחוץ לקווי המגרש ולאחר שהתרה מספר פעמים בשחקני עכו בגין משחק ברוטלי הוא נאלץ להוציא לאחד משחקני עכו כרטיס אדום ולהרחיקו.

  לאחר הוצאת הכרטיס האדום הותקף התובע על ידי מרבית שחקני עכו כאשר השוטרים במגרש לא הצליחו למנוע את התקיפה בשל מספרם הקטן כמו גם מאמן ומנהלי הפועל בני עכו.

  במהלך התקיפה שבוצעה על התובע הוא הוכה באופן קשה בכל חלקי גופו בייחוד בראשו ובידו השמאלית ואז הוא הובהל באמצעות השוטרים אשר גם הם היוו מטרה לתוקפים אל תוך חדר ההלבשה ומשם פונה לביה"ח נהריה."

          בדו"ח השיפוט שרשם התובע לאחר המשחק, תאר התובע את הדברים שהטיח בו מאמן הקבוצה המקומי, הפועל בני עכו, וכן תאר את הרחקתו, ולאחר דברים אלה כתב התובע:

"בדקה 58 למשחק ניגש אלי מספר 2 של בני עכו וקילל אותי הוצאתי לו כרטיס אדום. ובזמן שאני רושם בפנקס האדום קפצו עלי כל שחקני הפועל בני עכו והתחילו להכות אותי מכות חזקות ופגעו בי בכל הגוף ובעיקר ביד שמאל ונגרם לי שטף דם פנימי, ובעטו בי בראש בחוזקה. הצלחתי איך הוא להשתחרר מהם רצתי לכיוון חדר ההלבשה ובדרך קפץ עלי שוב שחקן עכו והתחיל להכות אותי עד שתפסו אותו השוטרים."

          בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על הדברים שכתב בדו"ח השיפוט, אך הוסיף:

"כאשר פרצתי בריצה לחדר ההלבשה ראיתי כמות נכבדה מהאוהדים שישבו בקהל פורצים לתוך המגרש ומתעמתים עם השוטרים אך הם עדיין לא הספיקו להגיע אלי."