פסק-דין בתיק ת.א. 150207/02

1.         בפני ערעור על החלטתה מיום 16.12.07, של כב' הרשמת שרון הינדה, אשר דחתה את בקשתו של המערער לבטל את פסה"ד שניתן כנגדו ביום 27.6.02, במעמד צד אחד, וקבעה כי פס"ד יוותר על כנו והליכי ההוצל"פ בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצועו של פסה"ד יחודשו.

            כן חויב המערער בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

            ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון בהם פרטו את עמדותיהם בשאלות הטעונות הכרעה.

2.         השאלה הראשונה אותה יש לבחון הינה השאלה האם הוגשה הבקשה לבטול פסה"ד במועד אם לאו.

            ככל שלא הוגשה הבקשה במועד, האם יש "טעם מיוחד" בגינו יוארך המועד.

            רק לאחר הכרעה בשתי השאלות הנ"ל: יהיה מקום, אם בכלל, להדרש לעילות הבטול של פס"ד שניתן במעמד צד אחד.

3.         בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדה"א יש להגיש בקשה לבטול החלטה שניתנה עפ"י צד אחד תוך שלושים ימים מיום המצאת ההחלטה.

            לגבי "המצאה", מכירה הפסיקה בעקרון "הידיעה" על מתן פסה"ד כהמצאה כדין, לגבי מרוץ המועדים.

            ראה בעניין זה:

            "נטיית הפסיקה להרחיב את תחולת החריג שבכלל הידיעה מלמדת אותנו שהוכחה ניצחת לקבלתו הפיזית של כתב בי- דין אצל בעל הדין איננה תנאי בל יעבור כדי לראותו כמי שהומצאו לו כתבי בי- הדין מכוח כלל הידיעה. אם ברור באופן מובהק שבעל הדין ידע על כתבי בי- דין ועל תוכנם והתחמק מלקבלם יגבר עקרון המניעות, ובית המשפט ישתיק את בעל הדין מלטעון שלא קיבלתם אף על פי שידע עליהם".

            ( ת"א (תל אביב יפו) 1254/04 - בנק הפועלים בע"מ נ' המכרז הישיר (מו"ל) בע"מ ואח'. תק - מח 2004 (4), 5673, עמ' 5679).

            וכן רע"א 1415/04 בעניין סרביאן נ' סרביאן, פד"י נט (2) 440:

            "ישנן נסיבות בהן יש להעדיף את מועד הידיעה של הבעל הדין על פסק הדין וכי גם לשיטתם של אלה המעדיפים עמידה דווקנית על החלטתו של כלל ההמצאה, קיימים חריגים מובהקים לכך בגדר חריגים כאמור, נכלל המקרה כי הוכח כי בעל דין ידע בפועל על החלטת בית המשפט שניתנה בענייניו ולא נקט בהליך על פיה במועד.  בנסיבות אלה לא יוכל להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה ולא יישמע בטענה כי השתהותו בנקיטת ההליך השיפוטי מוצדקת בשל העדר המצאה כדין של ההחלטה לידיו".

יצוין כי את הבקשה לבטול פסה"ד יש להגיש תוך המועד הקבוע בתקנה  בין אם עילת הביטול הינה מחובת הצדק ובין אם במסגרת שיקול הדעת של ביהמ"ש.

4.         משהחמיץ בעל דין מועד שנקבע בחיקוק, עומדת לרשותו תקנה  528 ולפיה רשאי ביהמ"ש להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

            התקנות לא מגדירות מהו "טעם מיוחד" ועניין זה הוסדר בפסיקה.

            המגמה המקובלת היתה כי ביהמ"ש יטה להאריך את המועד כאשר האחור לא היה בשליטתו של בעל הדין בהבדל מטעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו שלא יוכרו כטעם מיוחד.

            בפסיקה של השנים האחרונות חל תהליך של ריכוך ההלכה הנוקשה שנהגה בנדון.

            כך למשל סוכמה ההלכה ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות, דינים עליון סא 32 כדלקמן:

            "אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן אורכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעיתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה".