פסק-דין בתיק ת.א. 1326/00

פתח דבר

1.       תביעה לפצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1963, בעקבות אירוע שהוכר כתאונת עבודה, ביום 19.9.95.

הצדדים נחלקו לכל אורך החזית, החל בשאלת האחריות וכלה בשאלת הנזק, ועיקר המחלוקת נסבה על שאלת האחריות, לאור הנסיבות המיוחדות של האירוע, כפי שיפורט להלן.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.       התובע עבד בתקופה הרלוונטית לאירוע ב"חוף הסוסים" בעכו (להלן: " החוף") . נספר, כי אין מדובר בחוף רחצה מוכרז ומוסדר, אלא בחוף ספורט ימי, מקום בו מאחסנים סירות תמורת תשלום ומתנהלת בו, מעת לעת, פעילות של לימודי שיט קייקים.

יחד עם התובע, עבד בחוף עובד נוסף בשם וילי ליסק. לגירסת התובע, ביום האירוע, הגיע לחוף אוטובוס ובו קבוצת ילדים. וילי פתח את השער לאוטובוס, סגר את השער, ולאחר מכן פתח אותו שוב על מנת לאפשר לנהג האוטובוס להיכנס או לצאת. כעבור כחצי שעה, הגיע אל החוף הנתבע מס' 1 (להלן: "חמארשה"), נכנס דרך השער, ותקף את התובע, שישב במזנון יחד עם חברו, אחד בשם גרבאוי, בחרב או בסכין ארוכה, שהייתה בידו (להלן: " האירוע").

3.       התובע, שניסה להתגונן מאיבחות החרב, נפגע קשה ביד שמאל, והובהל לבית החולים בנהריה, שם אובחן חתך עמוק בכף ידו השמאלית וקרע של הגידים.

המל"ל סירב להכיר באירוע כתאונת עבודה, אך תביעתו של התובע בבית הדין האזורי לעבודה נתקבלה, והאירוע הוכר בסופו של דבר כתאונת עבודה.

ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות צמיתה של 96% לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה: 50% בתחום האורטופדי ו-10% בתחום הפסיכיאטרי.

פרופ' שטהל, מטעם התובע, העריך נכותו הצמיתה בתחום האורטופדי בשעור 60%. ד"ר כמאל פרחאת, מטעם התובע, העריך נכותו הצמיתה בתחום הנפשי בשעור של 15%.

ד"ר מיכליס מטעם הנתבעת, העריך אף הוא את נכותו הצמיתה של התובע בתחום האורטופדי בשעור 60%, בהנחה שיד שמאל היא ידו הדומיננטית, כפי שנטען על ידי התובע.

המחלוקת העובדתית באשר לנסיבות האירוע

4.       לגירסת התובע, הרקע לתקיפתו על ידי חמארשה נבע מכך, שעל פי הוראת מר ברמי, מנכ"ל החברה לפיתוח עכו, שהיא החברה המפעילה את החוף, הוא הוציא את הסירה של חמארשה מחוץ לחוף, מאחר שהלה לא שילם את דמי האחסון המגיעים ממנו.

בתגובה לכך, הגיע חמארשה אל החוף, עודנו מנופף בחרב שלופה בידו, ונכנס דרך שער הכניסה, שהעובד וילי השאיר פתוח.

          הנתבעת טענה, כי הסיבה בגינה תקף חמארשה את התובע הייתה אחרת, על רקע סכסוך אישי ביניהם, ובכל מקרה, חמארשה לא נכנס לחוף כשהוא מנופף בחרב.

5.       הצדדים הגישו בהסכמה את ההודעות שנגבו במשטרה בקשר לאירוע, ואת חומר הראיות והפרוטוקול של הדיון בבית הדין לעבודה. בנוסף לעדותו של התובע, העיד מר ברמי על תפקידו של התובע בחוף, ועל כך שהורה בשעתו לתובע לסלק את סירתו של חמארשה מהחוף.

          על רקע הראיות שהוצגו, נבחן אם התובע הוכיח את גרסתו.

6.       נפתח ברקע לתקיפה.

חמארשה היה סייען של כוחות הבטחון, אשר עבר להתגורר בעיר עכו ביחד עם סייענים נוספים, שחלקם נחקרו במשטרה בעקבות האירוע.

אין חולק, כי חמארשה הכיר את התובע לפני האירוע, והיו ביניהם קשרים, שטיבם לא הובהר עד תום. התובע סיפר, כי חמארשה רכש את הסירה שעגנה בחוף, משוטר בשם ראובן והתובע הוא שתיווך ביניהם (סעיף 7 לתצהירו בבית הדין לעבודה, עמ' 50-51 לפרוטוקול). הנתבעת טענה, כי הסירה הייתה שייכת לאחיו של חמארשה, ולא לחמארשה עצמו, אך איני רואה חשיבות בנקודה זו, ומכל מקום, מחומר הראיות ניתן להסיק, כי הסירה הייתה שייכת לחמארשה או למי מבני משפחתו.