פסק-דין בתיק ת.א. 12095/06

זוהי תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי נזק ודמי שימוש ראויים בגין שימוש בשטחי קרקע אשר אינם מהווים - כך על פי הטענה - חלק משטחו של מושכר.

השאלה העיקרית שבמחלוקת בתיק זה היא: האם - אם לאו - שטחי הקרקע בהם עשתה הנתבעת שימוש, מהווים (אם במפורש ואם מכללא) חלק בלתי נפרד מהמושכר.

מבוא ורקע

1.         התובע, הינו הבעלים הרשום של חלקה 180 בגוש 6368 (להלן: " החלקה") המצוייה ברח' הביטחון 6, קרית מטלון בפתח-תקוה, עליה בנוי מבנה (להלן: " הבניין").

2.         הבניין הינו בן 3 קומות וקומת גג חלקית כדלקמן -

א.         קומת מרתף וחצר מבוטנת הצמודה לה, בשטח כולל של 600 מ"ר (להלן: " קומת המרתף").

ב.         קומת קרקע (כניסה) וסביבותיה חצר פנוייה ששטחה הכולל הינו כ-200 מ"ר (להלן: " חצר הבניין" או " החצר").

ג.          קומה ב' הבנוייה מעל לקומת הכניסה (להלן: " שטח קומה ב'").

3.         זאת לדעת, כי קומת המרתף הינה קומה עצמאית, במובן זה שהכניסה אליה הינה דרך רח' נבטים, ואילו הכניסה לשאר חלקי המבנה הינה דרך חצר הבניין, מרח' הבטחון.

            עוד יש לידע כי חצר הבניין נחלקת לשלושה אגפים.

            האחד, רצועת קרקע בשטח של 108 מ"ר באגף המערבי של הבניין (להלן: " האגף המערבי").

            השני, רצועת קרקע בשטח של 69 מ"ר המצוייה בצידו הדרומי של הבניין, בו ממוקמת הכניסה לחצר (להלן: " האגף הדרומי").

            השלישי, שטח קרקע של 23 מ"ר המצוי ברוח המזרחית, המשמש כמבואה לחדר המדרגות של הבניין (להלן: " האגף המזרחי").

4.         בתאריך 18/1/05 נחתם הסכם שכירות בין התובע, מחד, לבין הנתבעת וחברת מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ, מאידך (להלן: " הסכם השכירות" או " ההסכם"), לפיו שכרו האחרונות, בשכירות חופשית, את קומת המרתף ואת קומת הקרקע (להלן: " המושכר") לתקופה של שנתיים, החל מיום 1/1/05 וכלה ביום 31/12/06 (להלן: " תקופת השכירות").

            דמי השכירות נקבעו בהסכם לסך השווה  בש"ח ל-3,150$, לכל חודש שכירות.

            קומת המרתף נועדה בהסכם לחניית מכוניות וקומת הקרקע נועדה לאיחסון מוצרי הנתבעת.

5.         יצויין, כי חרף העובדה שהמושכר הושכר לנתבעת ולחברת מקסימדיה, הרי שבפועל הנתבעת, לבדה, השתמשה במושכר למן מועד תחילת השכירות.

העתירה וטענות הצדדים

6.         בתביעה שבכאן טען התובע, כי למן המועד בו שכרה הנתבעת את המושכר היא תפסה חזקה בחצר ועושה בו כבתוך שלה, חרף העובדה כי שטח החצר איננו מהווה חלק מהמושכר.

            לשיטתו, הנתבעת מאחסנת בה סחורות ומוצרים, מחנה את מכוניותיה בחצר ומציבה בה מכולות אשפה גדולות (צפרדע).

            עוד טוען התובע כי הנתבעת עושה שימוש ייחודי בחדרי המדרגות ובשטחים המשותפים של הבניין, זאת שלא כדין ובלא שקיבלו את הסכמתו לכך.