פסק-דין בתיק ת.א. 104198/01

פתח דבר

התביעה שבפניי הינה עתירת התובעות לפינוי ולסילוק ידו של הנתבע ממקרקעין שבבעלות המדינה, אשר נועדה, בחלקה, להקמת מבני ציבור.

עוד טרם נפרוש את היריעה ונדון בטענות הצדדים לגופן, מצאתי להקדים את המאוחר ולציין כבר מבראשית כי עניין לנו בפלישה למקרקעי המדינה בתחילת שנות ה- 90, זאת במטרה לזכות בפיצוי כספי, מקופת המדינה ועל חשבון אזרחיה.

בתי המשפט מצווים שלא ליתן יד למהלכים כגון אלה, ועליהם לומר את דברם בקול רם וצלול,  כל אדם - באשר הוא - התופס חזקה במקרקעי המדינה, משך מספר שנים מועטות, מתוך מגמה לזכות בסופו של יום בפיצוי כספי, דינו אחת, להתפנות מהמקרקעין בלא כל פיצוי.

כפי שנראה בפסק דין זה, לא זו בלבד שהנתבע לא השכיל להוכיח כי הוא מחזיק במקרקעין שנים רבות (לטענתו משך 30 שנה), אלא שנגלתה לעינינו תמונה ברורה כי פלישתו למקרקעין, כאמור, נעשתה אך בתחילת שנות ה - 90, לאחר שבני משפחתו המורחבת פונו משטח סמוך, בכסף מלא.

אחר הדברים האלה, נבואה לפרטי התביעה וההגנה, לגופן.

העתירה וטענות הצדדים

1.         התובעת 1 - הלוא היא מדינת ישראל (להלן - " המדינה"), הינה הבעלים הרשום של חלקה 1 בגוש 6129, ששטחה הרשום הינו 3,280 מ"ר (להלן - " החלקה"), המצויה בכפר שלם בתל אביב .

            התובעת 2 (להלן - " התובעת" או " חלמיש"), הינה שלוחתה של המדינה אשר הוסמכה על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן - " המינהל") לעסוק בפינוי, שיווק ובינוי של שטחי קרקע המצויים בכפר שלם.

2.         יצויין, כי כבר בהחלטת מועצת המינהל מיום 28.6.93 (מס' 605) החליטה המועצה, להעביר לרשות התובעת בחכירה מהוונת את המקרקעין בכפר שלם ובכלל אלה את החלקה (להלן - " החלטת המועצה").

חלמיש הוסמכה בהחלטה האמורה לעסוק בפינוי פולשים מהמקרקעין, כמו גם לשווקם ולבצע פעולות בנייה עליהם.

3.         בתביעה שבכאן טענו התובעות, כי הנתבע פלש לחלקה, לאחר חודש יולי 1993, תפס חזקה בשטח קרקע המתוחם באדום בתרשים נספח ה' לכתב התביעה (להלן -  "התרשים"), גידר אותו ובנה בו - בשלבים - מבנים (להלן - " המקרקעין" או " הנכס").

            לטענת התובעות, הנתבע מחזיק במקרקעין שלא בידיעתן, בלא הסכמת מי מהן, כך שחזקתו בהם הינה שלא כדין תוך הסגת גבול.

            נוכח האמור, עותרות התובעות בתביעתן להורות על סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין ולהחזיר החזקה בהם לתובעות כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.

4.         בכתב הגנתו טען הנתבע, מנגד, כי הוא מחזיק במקרקעין זה למעלה מ 30 שנה בידיעת התובעות או מי מהן ובהסכמתם שבשתיקה.

            לדבריו, משך השנים בהם הוא מחזיק במקרקעין (משך 30 שנה כאמור), הוא השקיע בהם כספים רבים, בנה את ביתו בו הוא מתגורר יחד עם בני משפחתו - ואין פוצה פה ומצפצף.

            בנסיבות אלה, כך לנתבע, הוא רכש מעמד של בר רשות במקרקעין, מכח שתיקת הבעלים משך שנים, ורשות זו הינה בלתי הדירה.

            לדבריו, אל לה לרשות הפועלת על פי דין, לפנות אותו מהמקרקעין, כרעם ביום בהיר, בלא לפצותו בגין השקעותיו, ואין להפלותו לרעה למול המשפחות אשר פונו ממתחם כפר שלם, כנגד תשלום פיצויים.

            הנתבע הכחיש את נכונות התרשים ואת העובדה כי הוא מחזיק בשטח החלקה.

גדר המחלוקת

5.         שלוש הן, איפוא, השאלות שבמחלוקת הצריכות הכרעה בתיק זה, ואלו הן:

            א.         האם - אם לאו - המקרקעין מצויים בשטח החלקה וזיהוי מיקומם.