פסק-דין בתיק ת.א 1032/90 - פסקדין

1.       הורתו של התיק שבפני, בתביעה שהוגשה בשנת 1990 בבית משפט זה (בפני כב' השופטת בדימוס שטרסברג-כהן) בגין נזק שנגרם לתובע, שנפגע, בהיותו קטין, ביום 30.7.90 כתוצאה מירי שבוצע על ידי חיילי צה"ל בג'נין (להלן: " האירוע") .

התביעה נדחתה בפסק דין מיום 3.8.94.

על פסק הדין הוגש ערעור בבית המשפט העליון, שקיבל את הערעור בפסק דין שניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים. פסק הדין ניתן ביום 12.1.04 ובית המשפט העליון הורה על החזרת התיק לבית משפט זה לקביעת גובה הפיצוי, וכך נתגלגל התיק אל שולחני.

ביני לביני נורה התובע על ידי כוחות צה"ל, באירוע אחר, שאירע ביום 4.3.01 (ועל כן ייקרא מכאן ואילך " המנוח"). תביעת הפיצוי מצטמצמת אפוא לתקופה החל מיום האירוע בו נפגע המנוח, וכלה ביום פטירתו.

הצדדים הסכימו על הגשת סיכומים ללא צורך בשמיעת ראיות.

2.       ואלו הנתונים הצריכים לענין:

א. המנוח יליד 2/1979; האירוע בו נפגע המנוח - 30.7.90, האירוע  בו נהרג המנוח ללא קשר לאירוע נשוא התביעה - 4.3.01.

ב. מטעם התובע הוגשה חוות דעת נוירולוגית, שנערכה על ידי פרופ' ארגוב, שהעמיד את נכותו של התובע על 20% בגין חוסר עצם בגולגולת + 5% נזק למוחון + 10% נכות פסיכולוגית. דומה שאין מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לנכות הרפואית, באשר על פי חוות דעת פרופ' ברהם מטעם הנתבעת נקבעו נכויות דומות. פרופ' ברהם הסכים, כי יש חוסר עצם בגולגולת, אך נמנע מלנקוב באחוזי נכות, כל עוד לא יכול היה להסתמך על צלומי רנטגן. דומני, כי בנסיבות אלו, ראוי להסתמך על בדיקתו של פרופ' ארגוב.

בנוסף, הגיש המנוח חוו"ד של פסיכולוג קליני, ד"ר שפיק מסאלחה, שהעריך את נכותו הצמיתה ב-15% (לאחר נכות זמנית של 30%). הנתבעת לא הגישה חוות דעת בתחום הנפשי. אציין, כי בתי המשפט אינם נוהגים לסמוך על חוות דעת פסיכולוג לצורך קביעת נכות בתחום הנפשי, באשר פסיכולוג אינו "מומחה רפואי".

הנה כי כן, נכותו המשוקללת של המנוח עמדה על 31.6% ( 20% + 5% בתחום הנוירולוגי +  ו-10% בתחום הנפשי). 

ג. בעת האירוע, המנוח היה בן 11.5 שנים, ביום 11.2.97 מלאו למנוח 18 שנים, וביום 1.10.00 פרצה אינתיפדת אל-אקצה.

3.       לאור נתונים אלו, לא נותר לנו אלא לקבוע בקצרה את ראשי הנזק.

( - )  כאב וסבל - 75,000 ש"ח. זאת, בהתחשב בכך שברגיל, ראש הנזק של כאב וסבל צופה פני עתיד עד לסוף תוחלת חיים, ובמקרה שלפנינו, תקופת הכאב וסבל מוגבלת ל-11 שנים בלבד, באשר המנוח נהרג בגיל 22. 

( - ) עזרת צד ג' והוצאות בתקופת האשפוז ובתקופה הסמוכה לאחריה - 15,000 ש"ח.

לא מצאתי שהמנוח נזקק לעזרת צד ג' בתקופה שלאחר מכן, ולכן לא אפסוק בראש נזק זה.

( - ) הפסד השתכרות - הפסד זה יש לחשב על פי שתי תקופות: התקופה הראשונה החל מגיל 18 ועד לפרוץ האינתיפדה, והתקופה השניה מפרוץ האינתיפדה ועד מותו של המנוח. לצורך חישוב הפסד ההשתכרות, אעמיד את הפגיעה בכושר השתכרותו של המנוח, בהתאם לנכות הרפואית, קרי, על 30%.

בהקשר זה אזכיר, כי מקום בו בקטין עסקינן, הנטייה היא לפסוק, אם על דרך האומדנא, או על פי חישוב אריתמטי של נכות תפקודית בשיעור הנמוך מאחוז הנכות הרפואית - ע"א 746/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ. מאיר זדה, פ"ד לט(1) 19; ע"א 6410/95 אשכנזי נ. עזבון המנוח לסרי, דינים עליון נד 220. זאת, מן הטעם שחישוב נזקו של קטין הוא פרי אומדן והשערה של שיקולים שונים, ובין היתר, השיקול שהקטין יסתגל למומו.

לתקופה הראשונה, אעמיד את בסיס השכר על הסך של 4,000 ש"ח (ראה פסק דיני בענין חושיה שנזכר בעמ' 10 לסיכומי התובעים).

4,000 ש"ח X 30% X 39 חודשים = 46,800 ש"ח  ובצרוף ריבית אמצע תקופה ובמעוגל = 60,000 ש"ח.