פסק-דין בתיק פשר 977/05

עובדות המקרה

1.         החייב, יליד 52', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 1,344,379 ש"ח ל- 6 נושים. ביום 6.4.06 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 500 ש"ח בחודש.

לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו כנגד החייב 5 תביעות חוב בסך כולל של   1,363,209 ש"ח, מתוכם נתבעו 221,883 ש"ח בדין קדימה מהמל"ל עקב חוב מזונות.

2.         בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית.

א. לטענת החייב נפתחו נגדו 10 תיקי הוצל"פ. חובו לנושה הגדול ביותר שלו, יעקב אשכנזי (להלן: אשכנזי), נובע מפסק דין שניתן בהעדרו, בעת ששהה בחו"ל, והוא לא הצליח לבטלו. לדברי החייב, היה בעל עסק ליצור ומכירת תכשיטים, נקלע לקשיים, וביקש עזרה מאשכנזי, אשר היה סוכן הביטוח שלו. אשכנזי רכש את העסק, והחייב עבד אצלו במשכורת חודשית כשנה, עד אשר החליט לפרוש ועזב את העסק. אשכנזי תבע שהוא יחזיר לו את השקעתו בעסק, אך בשנת 89', קיבל החייב הצעה עיסקית מארה"ב ויצא מן הארץ עד שנת 02'. נודע לו על פסק הדין בשנת 94' מגרושתו תמר גרוסמן (להלן: הגרושה), אך הוא לא ראה אפשרות לטפל בעניין מחו"ל. כאשר חזר ארצה, פעל נגדו אשכנזי בהליכי הוצל"פ, ובשל הפגיעה בכושר פעילותו, נכנס לחובות נוספים.

ב. החייב מסר כי נודע לו שביטוח לאומי תובע אותו בגין מזונות ילדיו, למרות שהעביר את כספי המזונות לגרושתו.

3.         הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב.

            א. החייב נחקר על ידי המנהל המיוחד, אך לא המציא מסמכים להוכחת גירסתו, בטענה כי התיק בוער, ואשכנזי עצמו מצוי בהליכי פשיטת רגל.

            המנהל המיוחד התרשם כי החייב לא התאמץ כדי להמנע מיצירת חובותיו, ורכש מוצרי צריכה תוך התעלמות ממצבו הכלכלי הרעוע. החייב ברח למעשה מנושיו, ולא עשה דבר כדי לטפל בהתחייבויותיו.

            ב. החייב מפגר בתשלומים לקופת הכינוס, התשלום האחרון שולם בנובמבר 06' וחובו עומד כיום על 4,000 ש"ח.

4.         בדיוןשנתקיים בעניינו, ביקש החייב ארכה של 30 יום לשלם פיגוריו, והובהר לו כי עליו לשלם פיגוריו עד יום 15/4/07, אך החייב לא שילם את חובו והמשיך לצבור פיגורים לקופה.

דיון

5.         סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל

ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב,

במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב

יכול לפרוע את חובותיו;..."