פסק-דין בתיק פשר 916/89

זוהי בקשת עו"ד חיה אזולאי, הנאמנת וכונסת הנכסים (להלן: "המבקשת") במסגרת הליכי פשיטת הרגל של שלמה שחמורוב (להלן: "פושט הרגל"), להורות על אישור מכירת מבנה ביישוב אבן-מנחם (להלן: "המבנה").

1.         המבנה נשוא בקשה זו נמצא ביישוב אבן-מנחם אשר בצפון הארץ. בבקשתה הראשונית (מיום 8/11/07) מפרטת המבקשת את הקשיים שהתעוררו בנוגע למכירת המבנה, אשר גרמו לכך שהתקשתה למצוא רוכש. בין היתר, הרוכש נדרש לעמוד בתנאים שמכתיב מנהל מקרקעי ישראל (בעל המקרקעין), ובהם הסכמת הסוכנות היהודית, אשר מצידה התנתה את הסכמתה בתשלום חוב בסך כ-520,000 ש"ח. בנוסף, המועצה המקומית בתחומה נמצא המבנה, טוענת לחוב של כמיליון וחצי ש"ח. הקושי הגדול ביותר בנוגע לנכס הינו כי מסיבות שונות, אשר אין צורך כי אפרטן במסגרת החלטתי זו, ניתן למכור רק את החזקה בנכס, אך לא ניתן למכור את הבעלות המלאה בו. בגין כל הקשיים הנ"ל, התקשתה המבקשת למצוא רוכש לנכס במשך תקופה ארוכה, ורק בסמוך למועד הגשת הבקשה נמצא רוכש פוטנציאלי, והצעתו היא שעומדת בבסיס הבקשה לאשר את המכירה.

            המבקשת ציינה בבקשתה הראשונית את הדחיפות שבמכירה לאור העובדה כי הנכס מבודד וכי התבצעו בו מספר פריצות לצורך גניבת מתכות, וכי קיים חשש שייגרמו נזקים כבדים לנכס אם לא יימכר בזריזות.

            אלא שמכירת הנכס באופן זריז לא התבצעה. החלטתי זו ניתנת רק עתה, וזאת מהנסיבות המפורטות להלן. מפאת חשיבות הדברים אפרט מעט מעבר לרגיל (ואולי לנדרש) את השתלשלות הטענות בתיק.

2.         כבר בבקשתה הראשונית ציינה המבקשת כי במסגרת המרצת פתיחה אשר נדונה בפני כבוד הנשיא גורן ( ה.פ. 200060/98) ניתן פסק דין ביום 5/11/07 (שלושה ימים בטרם הגשת הבקשה בבש"א 21637/07!) אשר קבע כי הבירור העובדתי בנוגע לבעלות בנכס דנן צריך להיעשות במסגרת תביעה אזרחית רגילה ולא במסגרת המרצת פתיחה.

לאור חשיבות הדברים אביא במלואם את דברי כבוד הנשיא גורן בהליך הנ"ל:

"לאחר שראיתי את התיק עב הכרס, שעבר ישיבות רבות בפני שופטים קודמים, הבנתי מה מקור הסחבת בתיק והיא, הסיבוך העובדתי והקנייני שאינו מאפשר התקדמות מעשית בתיק.

הפתרון היחיד לעזור לנאמנת לממש זכויות של פושט הרגל, אם יש לו זכויות שכאלה, הוא פתיחת הליך אזרחי קנייני ולא בהליך של המרצת פתיחה ".

(ההדגשות אינן במקור, ו.א.)

            אכן, בתגובת הכנ"ר (מיום 5/12/07 שניתנה על ידי ב"כ הכנ"ר, עו"ד רונית שרגא-ולטוך) התייחס הכנ"ר להחלטתו של כבוד הנשיא גורן וסבר כי ספק אם ניתן לאשר בשלב זה את המכירה. בנוסף, ביקש הכנ"ר כי הנאמנת תעביר לו עותק מצו מינויה, על מנת לבחון את סמכויותיה של הנאמנת, ובמיוחד לאור האפשרות כי אם המינוי נעשה במסגרת המרצת הפתיחה, הרי שעם מחיקת התובענה על ידי הנשיא גורן, פקע המינוי עם המחיקה.

3.         הנאמנת השיבה לתגובת הכנ"ר בכתב תשובה (ביום 11/12/07) אשר רובו מתייחס לבקשת הכנ"ר כי הנאמנת תעביר עותק מצו מינויה. הנאמנת סירבה לבקשה וטענה כי עותק מצו מינויה נמצא בתיקי הכנ"ר ואף ציינה כי אינה יכולה להתפנות ולחפש במשך שעות מסמך שהכנ"ר יכול למוצאו בקלות.

            דווקא לגופו של עניין - החלטתו של כבוד הנשיא גורן - התייחסה הנאמנת בקצרה. טענתה של הנאמנת הינה כי החלטת הנשיא גורן אינה קובעת כי לפושט הרגל אין זכויות בנכס הנדון, אלא נגעה אך לשאלה הפרוצדוראלית של ההליך הראוי לבירור הסוגיות שעלו בהמרצת הפתיחה. הנאמנת חזרה על עמדתה לפיה יש למכור את המבנה בדחיפות וכי כל שיקבל הרוכש הוא חזקה בנכס ולא רישום בעלות. 

4.         סמוך להגשת התשובה האמורה, הוגשה בקשה (ביום 16/12/07) מטעם יעקב אלאלוף (להלן: "המשיב 1"), אשר שימש כאחד משותפיו של פושט הרגל בעסקי הנדל"ן שבהם עסק, ובה הוא מצהיר על התנגדותו לבקשה ומבקש לעכב את ההחלטה בתיק ולאפשר לו להגיש תגובה מפורטת לבקשה. בהמשך, הוגשה תגובתו המפורטת של יעקב אלאלוף (ביום 13/2/08). בתגובתו התנגד המשיב 1 לבקשה וטען מיני טענות בנוגע למינויה של הנאמנת ולסמכויותיה בנוגע לנכס האמור. לגופו של עניין, טען המשיב 1 טענות הנוגעות לזכויותיו הנטענות של פושט הרגל במבנה האמור, כאשר לטענתו אין לפושט הרגל זכויות במבנה. בשולי הדברים, ברצוני להעיר כבר בשלב זה כי מן הראוי היה להימנע מהלשון הקשה שבה נוסחו טענותיו של המשיב 1 כנגד הנאמנת בתגובתו הנ"ל.

5.         בתאריך 2/3/08 הגישה המבקשת בקשה נוספת במסגרת תיק זה, ובה היא מבקשת לקבוע מועד לדיון בבקשתה. במסגרת הבקשה, מציינת הנאמנת כי הוגשה תביעה אזרחית ( ת.א. 1137/08 אשר הוגשה ב-31/1/08) במקום המרצת הפתיחה, באשר למקרקעין שלפושט הרגל היה חלק בהם, לרבות המבנה באבן-מנחם. הנאמנת הדגישה כי לדעתה התביעה האזרחית עונה על תהיות הכנ"ר ומפריכה את טענותיו הכוזבות (לטענתה) של המשיב 1.

            בתגובתו, ציין הכנ"ר כי משנפתח הליך אזרחי לבירור המחלוקת בנוגע לזכויות במבנה, הרי שלא ניתן בשלב זה לאשר את המכר, וזאת על אף החששות שמביעה הנאמנת בנוגע לנזק שנגרם (וככל הנראה ייגרם) לנכס כל עוד לא יימכר. הכנ"ר מציין עוד כי נראה שהתמשכות ההליכים בנוגע לנכס הזה (ונכסים נוספים) נובעת במידה רבה מבחירתה של הנאמנת לתבוע במסגרת המרצת פתיחה ולא במסגרת תביעה אזרחית רגילה.

עד כאן טענות הצדדים ולהלן החלטתי;

6.         לא לשווא פירטתי את השתלשלות הענינים בבקשה זו מעבר למקובל בדרך כלל. פירוט זה הובא על מנת להסביר את הרקע להתמשכות ההליכים בבקשה זו.

          נדמה כי מלכתחילה מן הראוי היה להימנע מהגשת בקשה זו, כל עוד זכויותיו של פושט הרגל במבנה שנויות במחלוקת. שהרי, עוד בטרם הוגשה הבקשה, ניתנה החלטתו של כבוד הנשיא גורן. טענתה של המבקשת כי החלטה זו אינה מונעת מכירה של הנכס אלא רק מהווה הכרעה פרוצדוראלית בנוגע לסוג ההליך שיש לנקוט בו, אין לה על מה לסמוך. כל עוד עצם זכויותיו של פושט הרגל במבנה אינן וודאיות וקיימת מחלוקת עובדתית ומשפטית בנוגע לזכויות אלה, הרי שלא ניתן למכור אותן לצד שלישי, תהא המכירה מצומצמת לזכות חזקה בלבד בנכס או מורחבת וכוללת זכות חכירה או בעלות בנכס.

7.         אכן, דומה כי ההליכים בנוגע למבנה התמשכו הרבה מעבר לרצוי ויעידו על כך מספר השופטים שדנו בסוגיה בשלב כזה או אחר ומספר השנים שחלפו ממועד תחילת ההליכים בעניינו של פושט הרגל דנן. אלא שדרך התנהלותה של המבקשת במסגרת בקשה זו אינה תורמת לקידום ולזירוז ההליכים (ואני זהירה בלשוני).