פסק-דין בתיק פשר 804/06

1.         בקשת חייב להכריזו פושט רגל.

החייב יליד 1948, רופא במקצועו, עלה ארצה בשנת 90' יחד עם רעייתו ושני ילדיהם (כיום, בגירים). בבקשתו הצהיר החייב על חובות בסך 143,163 ש"ח ל-7 נושים. ביום 5.11.06 ניתן צו כינוס, במסגרתו הוטל על החייב תשלום חודשי בסך 300 ש"ח. לבקשת החייב, הופחת סכום זה לכדי 200 ש"ח.

2.         מחוו"ד הכונ"ר שהוגשה ביום 15.10.07 לפי סעיף 18 ד' לפקודה עולים הממצאים הבאים:

א.         לגרסת החייב, הסתבכותו בחובות נובעת מכך שעוד בתקופה שלמד באולפן לאחר עלייתו ארצה, פנה אליו אדם בשם יצחק שומוומוב שהיה מיודד עימו ושכנע אותו להעביר לו את פנקס השיקים שלו ובתמורה זה יפקיד בחשבונו של החייב את סכומי השיקים שימשוך. לטענת החייב לאחר זמן מה הפסיק חברו להפקיד בחשבונו כספים ושיקים שלו החלו לחזור, בהעדר כיסוי.  

ב.         עוד טען החייב כי תחילה עבד כרופא תורן בבי"ח רמב"ם, בשכר נמוך מאוד. לאחר מכן עבר לעבוד בחברת הסעות, שם עבד כ-6 שנים ובמשך שנתיים נוספות עבד בבתי זיקוק. כיום החייב עובד כפועל ייצור במפעל לייצור משטחי עץ ומשתכר כ-3,800 ש"ח לחודש. דירתו של החייב מומשה ע"י הבנק ואין לו עוד נכסים.

ג.          החייב לא הציע הצעת הסדר לנושיו. החייב וב"כ התייצבו לשתי אסיפות נושים שהתקיימו בעניינו, ברם לא נרשמה נוכחות של מי מהנושים.

3.         ביום 5.11.07 הגיש החייב תגובה לחוו"ד הכונ"ר.

            ב-7.4.08 התקיים דיון בפני השופט זרנקין, במהלכו טען ב"כ החייב כי לאחר שמרשו סילק את הפיגורים, מן הראוי שהכונ"ר ישקול מחדש את עמדתו.

            ב"כ הכונ"ר עמד על התנגדותו להכרזה על פשיטת רגל ועל כן יש ליתן החלטה בבקשה לגופה.

טענות הצדדים

4.         הכונ"ר מתנגד כאמור להכרזת החייב פושט רגל. 

לטענת הכונ"ר החייב לא ידע ליתן הסבר ממצה בנוגע לאופן הסתבכותו בחובות.

החייב סתר עצמו מספר פעמים בחקירה. כך, בין השאר, החייב ציין בתצהירו ששמו של החבר שסיבך אותו בחובות (מסר לו פנקס שיקים) הוא יצחק שומוומוב אך בחקירה כינה אותו 'יוסי' וטען שאיננו זוכר מה שם משפחתו. מתביעות החוב שהוגשו אף עולה כי שיקים של החייב חזרו גם בדצמבר 94' ובינואר 95' ואולם החייב טען בתצהירו כי את פנקס השיקים העביר לחברו בסמוך לעלייתו ארצה, בשנת 90'. 

זאת ועוד, ממסמכי המל"ל עולה כי החייב נהג לקבל דמי הבטחת הכנסה בחשבון שלו בבנק דיסקונט, עליו כלל לא דיווח. משנשאל מדוע לא דיווח על החשבון, ענה ששכח שהיה לו חשבון בבנק זה.  

            לחייב פיגורים שלא שולמו בסך 900 ש"ח, שמקורם בתקופה שקדמה להפחתת התשלום. החייב גם איננו מגיש דוחות חודשיים מזה כחצי שנה. משכך, הכונ"ר סבור כי החייב לא שיתף פעולה באופן מלא, לא המציא את כל המסמכים שנדרש להציג ולא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח תום לב ביצירת החובות.

5.         הן בתגובתו והן בדיון שהתקיים בפניי ביום 5.11.07 חזר ב"כ החייב על הטענה כי החייב מתקשה מאוד בעברית - הוא איננו יודע קרוא או כתוב בעברית והיה נסער מאוד בעת שנחקר אצל הכונ"ר, ללא נוכחות עורך דינו. לפיכך, אין לייחס חשיבות מיוחדת לסתירות שנגלו לכאורה בין חקירתו לבין תצהירו.

            בנוגע לסתירה כביכול לגבי שמו של חברו, לו מסר פנקס שיקים, נטען בתגובה כי "בשל יחסי החברות שנמשכו לפני שנים רבות, עוד בעת בה חי החייב באוזבקיסטן, עדיין נוהג החייב להשתמש בשמו הקודם של חברו, פנחס שמוומוב, ולא 'יוסי' כפי שעלה מדו"ח החקירה. מאז עלייתו של פנחס שמוומוב ארצה, שינה את שמו הרשמי ליצחק, וכך שמו בישראל היום". 

            אשר לחשבון בבנק דיסקונט, נטען כי הדבר נשכח מליבו של החייב בעת הכנת הבקשה ולא די בכך כדי לייחס לו חוסר תום לב.

            החייב, שבארץ מוצאו עסק ברפואה, נאלץ מכורח המציאות לעבוד בארץ כפועל פשוט. אשת החייב איננה עובדת מחמת מצב נפשי ירוד ועול החובות נותן בשני בני הזוג את אותותיו.

הדין וההלכה

6.         סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע: