פסק-דין בתיק פשר 711/04

בפני בקשה להכרזת החייבת פושטת רגל.

עיינתי בבקשה, נספחיה ובחנתי את טענות הצדדים. מכלל החומר שהונח בפניי ניתן לציין את העובדות הבאות.

החייבת ילידת 1955, נשואה (אך לטענתה כיום פרודה מבעלה), היא אם לשני ילדים.

ביום 2/1/05 ניתן צו כינוס על נכסי החייבת, על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים בסך 693,790 ש"ח ל-31 נושים.

על החייבת הושת תשלום חודשי בסך 100 ש"ח החל מיום 10/2/05.

החייבת משלמת את התשלומים החודשיים, כסדרם.

נגד החייבת הוגשו 7 תביעות חוב (נכון ליום עריכת דו"ח הכונ"ר - 29/12/05), על סך כולל של 161,904 ש"ח.

כעולה מחוות דעת הכונ"ר נגד החייבת נפתחו 32 תיקי הוצל"פ במהלך התקופה 2/90-1/05. ביום 15/3/99, על פי בקשתה, בוצע איחוד תיקים וביום 28/12/03 נערכה לה חקירת יכולת. לטענת הכונ"ר, לחייבת נערכו לפחות 5 חקירות יכולת ולא אחת כפי שדיווחה בטופס 4.

לטענת החייבת, עקב מצבה הכלכלי הקשה והעדר כל הכנסה, לא עמדה בתשלומים שהושתו עליה.

ביום 6/11/05 וביום 13/11/05 התקיימו אסיפות נושים. החייבת התייצבה לאסיפות, אך לא הייתה התייצבות מטעם מי מנושיה.

החייבת לא הציעה הצעה כלשהי להסדר חובותיה.

טענות החייבת

לטענת החייבת, מקור הסתבכותה הכלכלית הוא מהחובות שנוצרו עקב ניהול עסק של אולם חתונות הנקרא "ארמונות אכזיב", שניהל בעלה, יוסף אואנונו. 

לטענת החייבת, היא לא היתה מעורבת בניהול העסק ושיקים שבגינם נתבעה, חלקם ניתן עבור  צורכי מחייה, חלק לכיסוי חובות העסק, וחלק נוסף גדול מהשיקים אשר לא נחתמו על ידה, אלא ע"י בעלה שחתם עליהם. לטענתה, בחתימה דומה לחתימתה, לאחר שלקח ממנה פנקסי שיקים. 

לטענתה כל תקופת נישואיה חייה עם הבעל היו קשים, שכן הוא נהג לאיים עליה ולהשתמש באלימות מילולית רבה, ובמצב דברים זה נאלצה למסור לו את פנקסי השיקים לצורך ניהול עסקיו תוך הצגת מצג שווא שהוא בעל נכסים ובאפשרותו להפקיד סכומי השיקים שהוא מוציא מחשבונה.

לטענת החייבת, היא פנתה לבעלה כדי לשלם את השיקים שלא כובדו אך פנייתה "נפלה על אוזניים עצלות".

לעניין 3 הרכבים אשר היו רשומים על שמה, עת היתה נתונה בחובות, כעולה מחוות דעת הכונ"ר, ציינה החייבת כי: "לא התעסקה כלל לא במכירת רכבים ולא בקנייה, והכל בוצע ע"י הפרוד שלה ללא ידיעתה תוך שימוש בתעודת הזהות שלה או בדרכים לא כשרות".

בכל הקשור לנסיעותיה לחו"ל, טוענת החייבת כי: "קרובי משפחה מימנו נסיעותיה לחו"ל, והיא לא נסעה על חשבון נושיה".

לעניין נכסי המקרקעין, כעולה מחוות דעת הכונ"ר, ציינה החייבת כי אכן רכשה, יחד עם בעלה, דירת מגורים בת"א, אך הרכישה בוצעה ע"י נטילת משכנתא, ומשבני הזוג החליטו לא לגור בת"א, נמכרה הדירה וסולקה ההלוואה, מכאן לא נוצר חוב בגין מעשה זה.

לטענת החייבת, היא מתגוררת בדירה הרשומה על שם ילדי בעלה מנישואיו הקודמים. בהתחלה הדירה הזו היתה רשומה על שם אימו של בעלה והיא העבירה את זכויותיה לנכדיה.