פסק-דין בתיק פשר 65/05

עובדות המקרה

1.        החייבת, ילידת 52' הגישה בקשה למתן צו לכינוס נכסיה ולהכרזתה פושטת רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 2,013,426 ש"ח ל- 14 נושים. ביום 1/12/05 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת ונפסק כי עליה לשלם תשלום עיתי בסך של 600 ש"ח בחודש, אשר הופחת לבקשתה החל מחודש מרץ 06' לסך של 350 ש"ח.

לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו כנגד החייבת 7 תביעות חוב בסך כולל של  1,450,886 ש"ח.

לדברי החייבת נפתחו נגדה 13 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ונעשה איחוד תיקים.

התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינה, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה, והחייבת אשר התייצבה לישיבה אחת בלבד, לא הציעה הצעה להסדר חובותיה.

2.         בתצהיר התומך בבקשה פירטה החייבת את נסיבות הסתבכותה הכלכלית.

א. החייבת תולה הסתבכותה הכלכלית בחובות שיצר בעלה ג'מיל עובר לנישואיהם על ידי שימוש בשיקים שלה לצרכיו. השיקים חוללו ובגינם נפתחו נגדה תיקי הוצל"פ.

ב. החייבת גרושה ואם ל-4 ילדים בגירים מנישואיה הראשונים, אשר אינם מתגוררים עמה, ולבן קטין מנישואיה השניים לג'מיל.

ג. כדי למנוע את קריסתה הכלכלית החלה החייבת לעבוד כמוכרת ברשת חנויות פולגת, אך נסיונה לא צלח, כי בעלה לא השתתף בכלכלת המשפחה, ובשנות ה- 90' פוטרה מעבודתה.

ד. בשנים 90'-91' פתחה החייבת חשבון בנק בסניף מרכנתיל דיסקונט כדי ליצב את מצבה הכלכלי, וממנו משכה כספים רבים, עד שבשנת 94' פתח הבנק נגדה בהליכי הוצל"פ.

ה. בשנת 00' אוחדו תיקיה של החייבת, והושת עליה תשלום חודשי של 250 ש"ח. 

ו. החייבת מסרה כי היא מתגוררת בדירת חדר עם בנה הקטין ומתקיימת מקצבאות המל"ל.

3.         הכנ"ר מתנגד לבקשת החייבת להכריזה פוש"ר, בטענה כי החייבת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הסתבכה בחובותיה בתום לב.

חקירה בעניינה של החייבת העלתה את הממצאים הבאים:

א. החייבת ניהלה בביתה עסק לממכר בגדים, אשר רכשה בתל אביב ומכרה בביתה ללקוחות שונים באזור חיפה. החייבת לא פתחה תיק במס הכנסה או במע"מ ואף לא הוציאה חשבוניות בגין מכירות. החייבת לא ידעה להשיב כמה זמן ניהלה עסק זה, ובהעדר דיווח לא ניתן לדעת מה גובה הכנסותיה ומה משך פעילותו של העסק.

הכנ"ר ציין כי מחצית מחובותיה המוצהרים של החייבת הם חובות לספקי בגדים שונים.

ב. החייבת נישאה בשנת 70' והתגרשה בשנת 88'. החייבת מסרה כי בשנת 92' נמכרה הדירה בתל אביב שהיתה בבעלותה, והיא חילקה את התמורה בין בעלה לשעבר, אחיה ריזק, המתגורר בנורבגיה מזה 30 שנה, אחיה מחמוד, תמורת כיסוי חוב בבנק מרכנתיל דיסקונט, והיתרה לחבר שלה שלא עבד. חוזה המכירה לא הומצא לכנ"ר.

הכנ"ר סבור כי בחירתה של החייבת שלא לשלם חובותיה ולחלק את נכסיה בין יקיריה אינו מצביע על תום לב.

בשנת 92', בה החלה לצבור חובותיה נסעה לחו"ל 16 פעמים.