פסק-דין בתיק פשר 6035/05

1.         ביום 11.12.03 ניתן צו לפירוק קורה עבודות חשמל בע"מ (להלן:"החברה")

המערער הגיש תביעת חוב לכונ"ר ביום 1.1.04 בסך 37,082 ש"ח בגין פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פדיון הבראה והלנת שכר. הכונ"ר, בתפקידו כמפרק, אישר לתשלום בגין פיצויי פיטורים בסך 19,089 ש"ח, ודמי הבראה ע"ס 714 ש"ח. לאחר קיזוז פיצויי הפיטורים שקיבל המערער מחברת "הפניקס" בסך 13,882 ש"ח, אושר לתשלום סך של 6,453 ש"ח.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לארבעה פריטים עיקריים:

א.                  מועד תחילת עבודתו של המערער ופעל יוצא מכך תשלום פיצויי פיטורין.

ב.                  תשלום שכר עבודה בגין חודש 4/03

ג.                    הזכאות לתשלום דמי הבראה מעבר לסך של 714 ש"ח, שאושר ע"י הכונ"ר.

ד.                  הפחתת הגמלה מפאת אי גילוי עובדות ע"י המערער.

מועד תחילת עבודתו של המערער

2.         בין הצדדים מחלוקת באשר לתאריך הקובע מבחינת תחילת עבודתו של המערער. לעמדת המערער הוא החל עבודתו ביום 14.3.99 בשירותו של רייכמן דוד. ב-1/2001, התחלפו המעסיקים אך המערער המשיך באותו מקום עבודה ובאותה עבודה בחברה. לעמדת המפרק תחילת עבודתו של המערער בחברה 12.1.2000 כעולה מתלושי השכר מיום 12/01 ואילך. משלא עשה המערער דבר לשנות המועד - אם סבר שאין זה המועד של תחילת עבודתו  - לא יוכל לעשות כן בערעור.

3. מתלושי השכר של המערער, אשר צורפו לערעורו, עולה כי המערער החל עבודתו אצל רייכמן דוד ביום 14.3.99 עד לחודש 8/99. רצף העבודה נקטע מחודש 8/99 ועד 01/2000, משנפצע המערער וקיבל דמי פגיעה בגין תאונת עבודה בה היה מעורב, (עמ' 14 ש' 1-5).

עפ"י תלושי השכר שהוצאו בזמן אמת המשיך המערער לעבוד מחודש 02/2000 ועד 12/2000 אצל רייכמן דוד. החל מחודש 01/2001 ועד לחודש 03/2003 עבד בחברה.  בתלושי השכר של החברה תאריך תחילת העבודה הוא 14.3.99. רק החל מחודש 12/2001 שונה תאריך תחילת העבודה בתלושי השכר של החברה,  ליום 12.1.2000.

למעשה לא חלה כל הפסקה בעבודתו של המערער, למעט בתקופה בה שהה בתאונת עבודה. עצם העובדה שגם כאשר עבד בחברה, המשיכה זו לציין שמועד תחילת עבודתו ביום 14.3.99, יש בה ללמד, שהחברה המשיכה לראות את הרצף שבין המעסיקים השונים ונטלה על עצמה, החבות בגין פיצויי פיטורין.

לעמדת הכונ"ר, סעיף 1(ב) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 דורש התחייבות בכתב של המעסיק החדש כלפי העובד באשר ללקיחת אחריות על מתן פיצויי פיטורים לעובד. מנגד טוען המערער כי סעיף זה אינו רלוונטי משחל לענינינו סעיף 1(א), אשר בו אין דרישה להתחייבות בכתב.

בע"א 415/90- חיים מזרחי ו-2 אח' נ' יהודה פלפלי דינים עליון כרך כו 323 נקבע: "... כאמור, הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות  אינן  נשענות  על  קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. במידה  והמשיך  העובד  לעבוד  באותו מקום עבודה נשמרות זכויותיו  ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו  לבין  המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות. נדמה  כי מקום בו העובד מודע לכך שהעסק הועבר לידי מעביד אחר והוא  ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה במשך תקופה ארוכה, יש להניח כי בכך הוא הביע את הסכמתו לקיום יחסי עובד מעביד בינו לבין הבעלים החדש  של  העסק. "

ובהמשך

" טענת המערערים לפי סעיף 1(ב) לחוק פיצויי פיטורין מחייב מתן התחייבות בכתב מאת המעביד החדש לשמירת זכויות העובדים, אין לה בסיס. ס' 1(ב) לא חל בענינינו.

אין ספק בכך שהמערערים במקרה זה המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה, וזאת לפי כל הפרשנויות שניתנו למונח "מקום עבודה" (על הפרשנויות השונות ראה הרדוף, עמ' 28-30).

על כן, חל עליהם סעיף 1(א) העוסק בעובד אשר עבד באותו מקום עבודה תחת מעבידים שונים. סעיף 1(ב) עוסק בעובד שעבר למקום עבודה אחר, תחת אותו מעביד, ורק לאחר מכן חלו חילופי מעבידים (הרדוף, 35)."

חנה הרדוף בספרה "זכויות עובדים" (הוצאת מלוא בע"מ, 1988), בעמ' 35, מציינת כי,