פסק-דין בתיק פשר 268/04

1.         בפני בקשת חייב להכרזתו פושט רגל.

5129371

            ביום 9.5.04 ניתן צו כינוס על נכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך 795,593ש"ח ל-7 נושים. על החייב הושתו תשלומים חודשיים בסך 700ש"ח החל מיום 1.6.04.

על פי חוות דעת הכונס הרשמי שהוגשה על פי סעיף 18 ד' לפקודה פשיטת הרגל  (להלן - "חוות דעת הכונ"ר"), הוגשו נגד החייב 6 תביעות חוב על סך כולל של 670,222ש"ח.

במועדים 31.8.04 ו- 7.9.04 התקיימו אסיפות נושים בעניינו של החייב. החייב התייצב לשתי האסיפות. באסיפה הראשונה התייצב ב"כ הנושה בנק מרכנתיל דיסקונט ובאסיפה השנייה לא היתה נוכחות של מי מהנושים.

            החייב לא הציע כל הצעה להסדר חובותיו.

2.         לטענת החייב, חובותיו נוצרו כתוצאה מעסקי הביטוח בהם היה מעורב. לדבריו, הקים בשנת 1997 סוכנות לביטוח בעיר נהריה ושימש כסוכן ביטוח של חברת "ציון חברה לביטוח".

בשנת 2001 הקים החייב עם אדם נוסף בשם מר שמעון זיו (להלן: "זיו"), סוכנות לביטוח בחיפה בשם "גלרום". מכיוון שהחייב עבד ברשיון זמני כסוכן ביטוח ובשל העובדה שלא ניגש לבחינות ההסמכה לצורך קבלת רישיון קבוע, פג הרשיון הזמני שהיה ברשותו, וחברות הביטוח סירבו להעביר לו את העמלות להן היה זכאי. תחת זאת העבירו את העמלות לזיו.

החובות הצטברו וההכנסות לא הגיעו ולכן עזב החייב את סוכנות הביטוח וזיו היה מעביר לחייב מדי פעם בפעם את העמלות לפי שיקול דעתו. זיו העביר לרשותו 74,000 ש"ח במקום 300,000 שהגיעו לו ועל כן ההכנסות לא כיסו את ההוצאות והחובות רק הלכו והצטברו.

בשנה וחצי האחרונים אימן החייב את קבוצת הכדורגל "עירוני נהריה" וקיבל את משכורתו מחברת קווי הגליל. אולם גם מעבודתו זו הוא פוטר.

החייב כיום מובטל, נשוי ואב לשני ילדים.

  3.       מחוות דעת הכונ"ר עולים הנתונים הבאים:

א.         הכונס הרשמי מציין כי לא הובררה סיבת היווצרות חובותיו של החייב. אדרבא, לפי תקצירי השומה והמסמכים שהחייב הגיש עולה כי  כלל לא היו אמורים להצטבר חובות וכי החייב אמור היה להיות ביתרת זכות.

ב.         הכונ"ר לא קיבל את טענת החייב באשר לעמלות בסך 226,000 ש"ח שלא שולמו לו ע"י זיו שכן החייב לא המציא אסמכתאות בעניין זה. מעבר לכך, החייב לא המציא כל ראיות לגבי הסכם שותפות שהיה בינו לבין זיו, לא כל שכן ראיות בדבר הפרת אותו הסכם על ידי זיו.

ג.          טענת החייב כי עבד בתקופה שבין שנת 1997 לשנת 2000 כסוכן ביטוח ברשיון זמני, גם היא איננה מבוססת. הכונ"ר מעלה חשש כבד כי החייב התנהל שלא כדין שכן רשיון זמני בתחום הביטוח ניתן לתקופה של 3 שנים לכל היותר. מכאן כי החל משנת 2000 החייב פעל ללא רשיון ויתכן כי זו הסיבה לכך שהחייב אינו תובע את שותפו לשעבר בכל הנוגע לעמלות אותם זיו לא העביר לו.

ד.         ממצאי הכונ"ר מקבלים משנה תוקף נוכח בדיקה שנערכה עם זיו. מהבדיקה עלה כי החייב לא היה שותפו העסקי של זיו אלא סוכן בעסק בלבד. כן עלה כי החייב כשל במבחני הרישוי לסוכן ביטוח ולכן קם צורך בפתיחת חשבון משותף לחייב ולזיו, לצורך קבלת עמלות מחברת הביטוח. זיו אישר כי החייב ביצע עסקה גדולה שהיתה אמורה להניב הכנסות בסך 500,000 ש"ח, אולם העסקה בוטלה והחייב קיבל סכום של 80,000 ש"ח בלבד. בכל מקרה טען זיו שהעסק נכשל בשל מספר רב של ביטולי פוליסות שגרמו לזיו להחזיר מכיסו כספים לחברת הביטוח.

ה.         תמיהה נוספת עליה הצביע הכונ"ר הינה הסיבה לנטילת הלוואות ואשראי מגופים פיננסים שונים. בעקבות העדר פרעון הלוואות אלו הוגשו 4 תביעות חוב בסך מצטבר של 570,153 ש"ח. מסקנת הכונ"ר הינה כי מטרת ההלוואות היתה לשם כיסוי אורח חיים ראוותני ולא עקב הסתבכות כלכלית לה טוען החייב.

ו.          גם ההלוואה שנטל החייב במהלך שנת 2000 מבנק דיסקונט, סניף נהריה, ע"ס 100,000 ש"ח לצרכי "הסדר חוב" מצביעה על כך שהחייב היה מסובך כלכלית עוד בטרם מועד יצירת החוב נשוא בקשת פשיטת הרגל.

ז.          רמת החיים בה חי החייב עובר למעשה פשיטת הרגל מעלה תמיהה רבה בכל הנוגע להתנהלותו. לפי דו"ח יועץ מס שהוגש ע"י החייב, עולה כי הוצאות התא המשפחתי השנתי של החייב עומדות על 115,000 ש"ח. לפי סקרים השוואתיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי הוצאה שכזו מאפיינת בעיקר משקי בית מהחמישון השלישי אולם בוודאי לא משק בית בו המפרנס העיקרי לא עובד או עובד בשכר נמוך.