פסק-דין בתיק פשר 196/07

1.         בקשת חייב להכריזו פושט רגל.

            החייב יליד 1964 נשוי ואב לילדה קטינה.

2.         ביום 01/04/2007 ניתן לבקשת החייב צו כינוס לנכסיו בגין חובות מוצהרים בסך 453,646 ש"ח ל-8 נושים והושת עליו תשלום חודשי בסך של 300 ש"ח, החל מיום 01/05/2007.

            נגד החייב הוגשו 5 תביעות חוב בסך של 468,054 ש"ח. לא נדרשו חובות בדין קדימה.

3.         החייב הצהיר בבקשתו כי חובו לבנק הפועלים, אשר בגינו נפתח תיק הוצל"פ בשנת 1990, מהווה חלק ארי מסך כל חובותיו וכי מקורו בערבות שחתם לטובת קרוביו ומשפחתו. יתרת חובותיו נובעים ו/או קשורים לתקופה בה בנה את ביתו.

            בחקירתו בפני נציג הכונ"ר, הכחיש את הטענה כי נקלע לחובותיו מאחר ובמקום לשלם לנושיו הפנה כספים לבניית ביתו וטען כי הסתבכותו נובעת אך ורק מערבות שחתם לטובת קרוב משפחתו לבנק הפועלים.

4.         בביהמ"ש טען החייב כי הסתבך בחובות בגין הערבות הנ"ל. עוד טען כי יש תועלת בהליך וכי ראוי ליתן לו לנסות לפתוח דף חדש בחייו. לטענתו הוא המציא את ההודעה בדבר צו הכינוס לנושים, הוא מתמיד בתשלומים החודשיים, עובד ככל יכולתו, על אף מגבלותיו הרפואיות ומגיש דוחות כנדרש.

5.         הכונ"ר התנגד לבקשה מהטעמים הבאים:

א.         החייב לא הוכיח כי החובות נוצרו בתום לב, הוא לא הציג גרסה עקבית וסתר את דבריו בחקירתו.

ב.         חובותיו של החייב נוצרו שלא בתום לב, בסמיכות זמנים לבניית ביתו, בעוד חובו לבנק הפועלים בגין הערבות שחתם עליה, נוצר הרבה שנים קודם לכן.

בזמן שהחייב היה כבר שקוע בחובות קודמים, הוא בנה את ביתו, דאג לרווחתו שלו והגדיל את מצבת חובותיו, במקום להפנות את משאביו לכיסוי חובותיו.

6.         חייב המבקש להיות מוכרז פושט רגל, חייב בראש ובראשונה להוכיח כי החובות הצטברו בתום לב ולכן ראוי הוא לקבל הזדמנות להפטר במסגרת הפקודה.

            החייב לא הוכיח כי החובות הצטברו בתום לב ולכן דין בקשתו להידחות.

7.         התברר כי מתוך 5 תביעות החוב שהוגשו נגד החייב, 4 תביעות חוב הוגשו על ידי בנקים על פי הפירוט הבא: בנק הפועלים ע"ס 318,924 ש"ח (בשתי תביעות חוב נפרדות), ובנק מרכנתיל דיסקונט ע"ס 50,506 ש"ח ובנק לאומי ע"ס 39,198 ש"ח. לדברי החייב, תביעות החוב של בנק הפועלים הינן בגין ערבויות לקרובי משפחה ואילו תביעות החוב של הבנקים האחרים הינן בגין הלוואות שנטל הוא.

8.         לדברי החייב בחקירתו, הוא בנה את ביתו בין השנים 1997-2000. באותה תקופה התנהל נגדו תיק הוצל"פ אחד בגין חובו לבנק הפועלים. בין השנים 1998-2001 נפתחו כנגד החייב 5 תיקי הוצל"פ נוספים.

9.         בתצהירו טען החייב לעניין החוב לנושה בשם חברת רימאן (תביעת חוב ע"ס כ-58,000 ש"ח) כי "מדובר בשני שיקים שנמשכו מחשבונו לפקודת חברת רימאן העוסקת בעבודות אבן הרכבה. השיקים לא כובדו בבנק וחזרו עם הוראת "מוגבל". חוב שאף הוא בזמנים הרלוונטיים מקורו היה בעקבות בניית הבית".

            בחקירתו בפני חוקר מטעם הכונ"ר טען החייב כי מה שכתב בתצהיר אינו נכון וכי השיקים נחתמו על ידו כ" ערבות" בלבד לטובת חבר שעבד איתו.

            לתגובתו בכתב לחוות הכונ"ר, צירף החייב תצהיר שהגיש עת התנגד לביצוע השיקים הנ"ל, שם נטענה טענה שלישית, כאילו שילם עבור השיקים במזומן והולך שולל בכך שלא הוחזרו לו. עוד הצהיר כי השיקים ניתנו על ידו " בגין רכישת מרצפות ואבני ספה (צ"ל שפה) ".

10.        מהאמור לעיל עולה אפוא כי גרסת החייב רצופת סתירות.