פסק-דין בתיק פשר 186/03

1.         ביום 26.2.03 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. בבקשתו הצהיר על חובות בסך של 254,450 ש"ח ל-7 נושים.

            ביום 19.3.03 ניתן צו כינוס על נכסי החייב ועל החייב הושת תשלום חודשי בסך של 250 ש"ח.

2.         על פי דו"ח הכונס הרשמי ("הכונ"ר") עולה כי כנגד החייב הוגשו 4 תביעות חוב על סך של 98,668 ש"ח.

            באסיפות הנושים נכח רק נושה אחד שהתנגד להכרזת החייב כפושט רגל. החייב לא הציע כל הצעת הסדר לנושים.

3.         ב"כ הכונ"ר מתנגדת בחוות דעתה להכרזת החייב כפושט רגל.

4.         הדיון בבקשת החייב להכרזתו כפושט רגל נקבע בפני השופט ר. שפירא אשר ביום 11.12.03 התיר לחייב להגיש תשובה לחוות הדעת בליווי מסמכים. התגובה הוגשה רק בחודש 7/04 ורק לאחרונה הובאה לעיוני למתן החלטה.

5.         מהודעת הכונ"ר מיום 30.8.04 עולה כי החייב ממשיך בפיגוריו. מכל מקום הכונ"ר אינו חוזר בו מחוות דעתו.

6.         מטיעוני החייב עולה כי לטענתו הוא נקלע לחובות בשל מעשי מרמה של מר קולמאייר. לגרסת החייב הוא החל ביום 1.5.93 לעבוד כמנכ"ל בחברת "ליאנה הוצאה לאור בע"מ" (להלן: "החברה"). מי שהציע לו את התפקיד היה מר קולמאייר. לחייב הוקצו גם מניות בחבה ללא שהשקיע בה כספים.

7.         לגרסת החייב הבהיר לו מר קולמאייר כי תפקידו יתמצה אך ורק בחתימה על מסמכים והחתמתם בחותמת החברה. כן הבהיר לו כי חתימה בצירוף חותמת החברה משחררת אותו מכל אחריות אישית לחובות החברה.

8.         החברה עסקה בהוצאת בטאוני פרסום במספר שפות. לצורך מימון פעולות החברה נטל החייב הלוואות בשם החברה. בכל אותה תקופה שימש מר קולמאייר כעורך הבטאונים.

            לטענת החייב אותו מר קולמאייר היה נוכל. בפועל לא יצאו הבטאונים לאור. כן התברר לו כי מר קולמאייר וגרושתו נטלו כספים מקופת החברה. בגין מעשי המרמה, כך טען, נפתחו הליכי חקירה כנגד מר קולמאייר ואף הוגשו כנגדו כתבי אישום. מסמכים שכאלו לא הוצגו לעיוני.

9.         לגרסת החייב הוא כעת גרוש. עם הפסקת פעולת החברה הוא ניהל מזנון. משזה נכשל החייב החל לעבוד כשומר. לטענתו, הוא פוטר מעבודתו אך למרות זאת הוצג מכתב המעביד לפיו התפטר החייב מיוזמתו בשל בעיות רפואיות.

10.        מחוות דעת הכונ"ר עולה כי בחקירתו ציין החייב כי נהג לחתום כערב לאנשים שונים. בחקירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל טען כי אנשים שונים חייבים לו כ-400,000 ש"ח. אין פירוט של החובות ולא כל שכן פירוט של הפעולות שנעשו לגביית החובות.

11.        החייב מתגורר בדירה השייכת, לטענתו, לאמו. למרות זאת מתברר כי הזכויות בדירה רשומות גם על שמו. כפי שציינתי לעיל החייב אינו משלם כסדרם את התשלומים שהושתו עליו.

12.        גרסת החייב בדבר נסיבות הקלעותו לחובות אינה מהימנה עליי. לא הובאו ראיות כלשהן על מעשי המרמה של אותו קולמאייר או של גרושתו של החייב. הטענה כאילו החייב פעל בתמימות כשהוא רק משמש "כחותמת גומי" לחברה נראית על פניה כתמוהה ביותר ולא אמינה. החייב רשום כאחד מבעלי המניות בחברה וכמנכ"ל החברה. מהמסמכים שהגיש עולה כי חתם כערב באופן אישי לחובות החברה. מי שחותם כערב בשם החברה הינו בדרך כלל בעל זכויות בה. מדובר בחתימת ערבויות אישיות כלפי צדדים שלישיים ולא סביר שהחייב קיבל על עצמו לערוב לחובות החברה אם כל תפקידו היה רק "חותמת גומי".

13.        יתירה מזו, מהמסמכים שהציג החייב עולה כי את מניותיו קיבל ברכישה ממר אדוארד סטרוסברג ולא ממר קולמאייר. ההחלטה למנותו כמנהל החברה התקבלה בישיבת הדירקטוריון ללא נוכחות מר קולמאייר. החייב הינו רק אחד מבעלי זכות החתימה בשם החברה.

            החייב טען כי עבד בחברה אך לא דיווח על עבודתו למוסד לביטוח לאומי. הדבר רק מחזק את האפשרות כי החייב היה בעלי השליטה בחברה ולא עובד.

14.        דומה שהחייב ממשיך בגרסאות תמוהות כאשר כעת הינו טוען כי פוטר מעבודתו למרות שעל פי אישור המעסיק עולה כי התפטר מעבודתו. החייב גם אינו אמין ביחס לזכויות בדירה שכן למרות שהינו רשום כבעל זכויות בה הינו טוען כי הדירה שייכת לאמו בלבד.

            קשה גם ליתן אמון בגרסת החייב על הקלעותו לחובות כאשר מנגד הינו טוען כי חייבים לו כ-400,000 ש"ח בגין עסקאות בתיווך, עסקאות אותן לא פירט.