פסק-דין בתיק פשר 154/04

1.         בפני בקשת חייב להכרזתו פושט רגל.

            ביום 13.5.04 ניתן צו כינוס על נכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך 338,189 ש"ח ל-24 נושים. על החייב הושתו תשלומים חודשיים בסך 200 ש"ח החל מיום 1.6.04.

על פי חוות דעת הכונס הרשמי שהוגשה על פי סעיף 18 ד' לפקודת פשיטת הרגל  (להלן - "חוות דעת הכונ"ר"), הוגשו נגד החייב 23 תביעות חוב על סך כולל של 324,194 ש"ח.

במועדים 27.7.04 ו- 3.8.04 התקיימו אסיפות נושים בעניינו של החייב. החייב התייצב לשתי האסיפות. לא היתה נוכחות של מי מהנושים.

            החייב לא הציע כל הצעה להסדר חובותיו.

2.         לטענת החייב, בהיותו בן 19 עבד במסעדה של מר חיים אברהם (להלן: "אברהם") בעפולה. לפי בקשת אברהם הוציא החייב פנקסי שיקים כדי לשלם לספקי המסעדה. לאחר שלב מסוים הפסיק אברהם להפקיד כספים בחשבון הבנק של החייב והשיקים החלו לחזור.

            החייב טוען כי נפל קורבן למעשיו של בעל המסעדה אשר הבטיח להכניסו כשותף. כן מסר החייב כי חלק מחובותיו נוצרו בשל פנקס שיקים שנגנב ממנו.

  3.       מחוות דעת הכונ"ר עולים הנתונים הבאים:

א.         מחקירת החייב עלה כי השיקים האמורים ניתנו מחשבונות משני בנקים שונים, הבנק הערבי בכפר יסיף ובנק לאומי בחיפה. השיקים ניתנו במהלך השנים 1985-1987. החייב הצהיר כי בתקופה האמורה התגורר בביתו של אברהם ושינה את כתובתו במשרד הפנים לכתובת חיפאית לפי בקשתו של אברהם.

ב.         החייב מסר כי בתקופה האמורה לא עקב אחר חשבונות הבנק שלו ולא ידע שהשיקים חזרו. החייב לא תבע את אברהם בגין סכומי השקים הנדונים.

ג.          הכונ"ר מצא כי מנתוני המל"ל לא עולה כי החייב עבד במסעדתו של אברהם או בכל עסק אחר. העדר רישום זה מעלה תמיהה האם החייב עבד שם כלל; האם שולם שכרו ללא דיווח "בשחור", או האם החייב היה שותף במסעדה ולכן לא קיבל ממנה משכורת ועקב כך שילם לספקי המסעדה בשיקים אישיים מחשבון הבנק שלו.

ד.         כן מצא הכונ"ר כי בניגוד לאמור בתצהירו של החייב, חלק מתיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדו, נפתחו בשנת 2000 ולא בשנות ה-80 כפי שטען בתצהיר. רק לאחר שנשאל לגבי חובות אלו, טען החייב כי אלו חובות שנוצרו בשל פנקס שיקים שנגנב ממנו. החייב סיפר כי לא הגיש תלונה במשטרה בשל גניבה זו.

4.         בשל כל האמור, מתנגד הכונ"ר להכרזת החייב פושט רגל.

דיון

כללי

5.         סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל הוא הסעיף העקרי הדן בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1)...ו

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;"

            בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, על בית המשפט ליתן את הדעת להתנהגות החייב ותום ליבו לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל - מהדורה שנייה, עמ' 169).

            השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בדונו בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל הינם רבים. בין היתר, ישקול בית המשפט את אופן יצירת החובות והאם החייב נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות; האם החובות שנוצרו בדרך של רמייה, או הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחובותיו; האם התנהגותו של החייב היתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו (לא כל אי חוקיות תחשב כהתנהגות חסרת תום לב, ויש לבדוק האם החובות נוצרו כתוצאה ישירה של אי החוקיות) ועוד.