פסק-דין בתיק פשר 129/05

 עובדות המקרה

1.         החייב, הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך  1,200,000  ש"ח ל-35  נושים.  ביום 13.3.05  ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם תשלום חודשי בסך של 250 ש"ח בחודש, סכום אשר הופחת ביום 5.12.05 ל-100 ש"ח לחודש.

            לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו כנגד החייב 9 תביעות חוב בסך כולל של 153,586 ש"ח, מתוכם נקבעו 40,958 ש"ח בדין קדימה.

            לדברי החייב נפתחו נגדו 31 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ונעשה איחוד תיקים.

התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה, והחייב אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו.

2.         בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו, וייחס את ההסתבכות לכשלון של עסקים שניהל. בנוסף לכך, נפגע בתאונת עבודה בשנת 98', בעת שעבד כשכיר.

3.         הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו כפוש"ר, בטענה כי נסיבות הסתבכותו של החייב אינן מצביעות על תום לב, וכך גם התנהלותו בהליכי הפש"ר.

            א. החייב לא המציא דו"חות כספיים של החברות שניהל ו/או אסמכתאות אחרות התומכות בגרסתו. עם זאת, מאחר שמדובר בחברות שהפסיקו פעילותן לפני כ- 7 שנים, היה הכנ"ר מוכן להתחשב בכך.

            ב. דא עקא, שהחייב ניהל עסק ואחר כך הקים 3 חברות בזו אחר זו כאשר כל עסקיו כשלו וצברו הפסדים. אופן התנהלות מעין זה נחשב כנגוע בחוסר תום לב.

            ג. החייב הפסיק לשלם כספים לקופת הכינוס.

4.         בדיון שנתקיים בעניינו טען החייב כי מצבו הכלכלי קשה מאוד, בין השאר עקב נכותו, כי הוא נתן לכנ"ר את כל המסמכים הנדרשים וכי הוא מקבל מזון מבית תמחוי. לאחר שהוסברו לו זכויותיו, הגיש בקשה להפחית את הסכום החודשי שנפסק בצו הכינוס רטרואקטיבית ונימק בקשתו.

            הכנ"ר, לאחר ששמע את עמדת החייב וגרסתו, הסכים להפחית את התשלומים החודשיים ל- 100 ש"ח.

לפיכך, הופחת הסכום החודשי ל- 100 ש"ח, והוחלט כי החייב ישלם את כל הפיגורים לקופת הכינוס עד יום 5.1.06.

בנסיבות אלה, הודיע ב"כ הכנ"ר כי הוא משאיר את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. 

דא עקא שהחייב לא שילם את הכספים שבפיגור לקופת הכינוס עד עצם היום הזה.

דיון

5.         המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפוש"ר, עפ"י פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) והכללים שהתפתחו בפסיקה, מתייחס לשאלה אם החייב נהג בתום לב בעת יצירת חובותיו. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (כב' הש' שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756).

מלכתחילה, התנגד הכנ"ר כאמור לבקשה, מהנימוקים המפורטים לעיל, ורק לאחר שהתרשם ממצוקתו האמיתית של החייב, נאות לחזור בו מהתנגדותו, בכפוף לתשלום הפיגורים אשר הופחתו באופן משמעותי ביותר.

החייב נהנה מהמטריה של פקודת פשיטת הרגל, אך לא משלם את התשלומים שבהם חוייב בתקופת הכינוס. מנהגו של החייב במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו, מלמדת על התנהלות בחוסר תום לב.