פסק-דין בתיק פשר 1193/06

עובדות המקרה

1.        החייבת, ילידת 53', הגישה בקשה למתן צו לכינוס נכסיה ולהכרזתה פושטת רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 620,320 ש"ח בציינה כי מספר נושיה אינו ידוע. ביום  29.1.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת ונפסק כי עליה לשלם תשלום בסך של 500 ש"ח.

לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו נגד החייבת 11 תביעות חוב בסך כולל של 271,256 ש"ח, ללא חובות בדין קדימה.

לדברי החייבת נפתחו נגדה 31 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ונעשה איחוד תיקים, אך בשל מצבה הכלכלי הקשה לא עמדה בתשלומים החודשיים שהושתו עליה.

התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינה, ובאסיפה הראשונה התייצב גם אחד הנושים.  החייבת, אשר התייצבה לאסיפות, לא הציעה כל הצעה להסדר חובותיה.

2.         בתצהיר התומך בבקשה מייחסת החייבת את הסתבכותה הכלכלית לכשלון מעדניה שניהלה בטבריה בשנים 90'-89' (להלן: המעדניה). לגירסתה, עם פתיחת המעדניה, רכשה החייבת סחורה מספקים כנגד המחאות דחויות. מספר חודשים לאחר מכן קרס העסק, לאחר שהמדפים התמוטטו והסחורה "הלכה לשווא", כדבריה. הספקים לא הסכימו להחליף את הסחורה, והיא לא הצליחה לקבל תמורתה דבר. העסק פעל תקופה קצרה, ולכן לא פנתה לרואה חשבון כדי שיטפל בתיקה.

3.         הכנ"ר מתנגד לבקשת החייבת להכריזה פוש"ר, בטענה כי החייבת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הסתבכה בחובותיה בתום לב.

א. ממצאי החקירה שערך הכנ"ר אינם מתיישבים עם גירסת החייבת כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירה באשר לסיבות שהביאו להסתבכותה הכלכלית.

החייבת הצהירה כי ניהלה עסק אחד - המעדניה, ובעקבות קריסתה נקלעה לחובות. ואולם, ממסמכי מע"מ עולה כי החייבת פתחה בשנת 86' עסק בשם "מיני זול סילביה" (להלן: המיני זול), בגינו נפתחו נגדה 16 תיקי הוצל"פ.

עוד התברר כי בנוסף לעסק עליו הצהירה החייבת, הפעילה גם מסעדה בקרית אתא, וזאת עד סוף שנת 93'. נושה בשם יעקב רזון הגיש תביעת חוב בגין המחאה שחוללה בשנת 94', ועליהמוטבעת חותמת "מסעדת מרקש בהנהלת סילביה מורדי הגיטאות 8 קרית אתא". בגין פעילות עסקית זו נפתחו כנגד החייבת 10 תיקי הוצל"פ.

ב. בשנת 00' נפתחו נגד החייבת 4 תיקי הוצל"פ נוספים. החובות שנוצרו לאחר קריסת המעדניה סותרים את טענת החייבת כי לא יצרה חובות נוספים מעבר לחובותיה בגין המעדניה,  כאמור בחקירתה.

ג. החייבת מדווחת על הכנסות של כ- 1,870 ש"ח לחודש לעומת הוצאות בסך 2,700 ש"ח לחודש, ולא ברור כיצד היא מגשרת על פער זה, המלמד על כך כי לחייבת הכנסות נוספות עליהן אינה מדווחת.

ד. החייבת לא שיתפה פעולה עם הכנ"ר ולא המציאה את כל המסמכים שהתבקשה, לרבות דוחות של עוסק מורשה.

מקום שהחייבת אינה נותנת הסבר מניח את הדעת באשר למקור חובותיה, אינה עומדת בנטל להוכיח את תום הלב הנדרש מחייבת המבקשת להכריזה פושטת רגל.

4.         בדיון שנתקיים בעניינה, ביקשה החייבת  להגיב בכתב, וויתרה על זכות הטיעון בעל-פה.

            החייבת  ציינה בתגובתה כי שיתפה פעולה עם הכנ"ר על הצד הטוב ביותר.

החייבת דוחה את טענת הכנ"ר כי פתחה תיק במע"מ בשנת 86'. לטענתה, היא פנתה למשרדי מע"מ לאחר שקיבלה את חוות דעתו של הכנ"ר ובירורה העלה כי תיקה במע"מ התנהל בין השנים 92'-91'.

החייבת הודיעה בחקירתה כי היא אינה זוכרת שנים במדוייק, וסברה לתומה ובטעות כי העסק התנהל בין השנים 90'-88'.

החייבת שכחה להזכיר את מסעדת מרקש, מאחר שהמסעדה נפתחה לחמישה חודשים בלבד, ומרוב חובות התבלבלה החייבת ושכחה להזכירה.