פסק-דין בתיק פשר 1129/04

1.         החייבים, בעל ואישה, הגישו ביום 10.6.04 בקשה למתן צו לכינוס נכסיהם ולהכרזתם פושטי רגל. ביום 18.4.05 ניתן צו לכינוס נכסיה של החייבת בגין חובות מוצהרים בסך 145,929 ש"ח לנושה אחד; בין היתר, הושתו על החייבת תשלומים עיתיים בסך 350 ש"ח החל מיום 1.5.05. ביום 4.5.05 ניתן צו לכינוס נכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך 243,660 ש"ח לנושה אחד וכן הושתו עליו תשלומים עיתיים בסך 350 ש"ח החל מיום 1.5.05.

החייב

2.         החייב יליד שנת 55; בין השנים 91-86 ניהל חנות לזגגות רכב, שקיבל בירושה מאביו. החייב מצהיר, כי בשל חובות שרבצו על החנות עוד בתקופת ניהולו של אביו, הוא נאלץ לסוגרה בשנת 91 ובין השנים 96-91 עבד כשכיר בחברת "בני אמדראוס בע"מ", כל-בו לזגגות. לגבי הסיבות להסתבכותו הכלכלית, מצהיר החייב, כי בשנת 97, שב לפעול כעצמאי בחנות אותה ניהל בעבר; לטענתו, למרות שנטל הלוואות על מנת להפעיל את העסק, כשל ונאלץ לסוגרו בשנית בשנת 99. בנוסף, בשנת 98 פתח החייב חנות מכולת על שם אשתו ואף עסק זה לא צלח בשל ניהול כושל שלו ושל אשתו, החייבת, והעסק נסגר בשנת 99. לגרסת החייב, בשל כשלון העסקים, שיקים שמשך הן מחשבונו והן מחשבונה של אשתו, חזרו בהעדר כיסוי. עוד מוסיף החייב ומצהיר, כי תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדו, מקורם בסחורה שרכש לחנות למכירת זגגות.

3.         בחוות דעתו של הכנ"ר המוגשת לפי סעיף 18 ד' לפקודה, מתנגד הכנ"ר לבקשת החייב להכריזו פושט רגל. לטענת ב"כ הכנ"ר, אף שהחייב משלם את התשלומים העיתיים לקופת הכינוס כסדרם ואף שהוא נכח בשתי אסיפות הנושים שהתקיימו בעניינו, הוא לא פעל בשיתוף פעולה מלא עם נציגי הכנ"ר, בכך, שלא המציא המסמכים להם נדרש: פרוטוקול של חקירות יכולת וקבלות על תשלום בתיק האיחוד, הסכם מכירת בית המגורים לבן דודו, פרוט מלא לשימוש בתמורת המכירה, תצהיר מטעם בן דודו על מגורי החייבים בבית ורשימת חובות מלאה ועדכנית. בנוסף, טוענת ב"כ הכנ"ר, כי החייב לא דיווח בטופס 5 שצירף לבקשה ולא ציין מיוזמתו בחקירה, כי הדירה בה מתגורר כיום הייתה דירה בבעלותו שנמכרה בשנת 98 לבן דודו, עובדה שעלתה מרישומי מס שבח במהלך החקירה. לטענתה, התנהלות זו מחוסרת תום לב, משלא הצהיר החייב אמת. החייב, ולאחר שהבין שהעסקה נתגלתה, הודה בכך בחקירתו והמציא אסמכתאות כי קיבל סך 250,000 ש"ח, אך לא ברור האם זוהי כל התמורה ומה נעשה עם חלק מהכספים. עוד מציינת ב"כ הכנ"ר במסקנותיה, כי החייב במהלך צו הכינוס מסר תצהיר הסתלקות מזכויותיו בעיזבון סבו, מעשה שמהווה, כך לטענתה, חוסר תום לב. באשר לשימוש בחשבון אשתו, טוענת ב"כ הכנ"ר, כי עובדה זו כשלעצמה מצביעה על ניסיון להטעות ומלמדת על חוסר תום לב.

החייבת

4.         החייבת, ילידת שנת 63, תולה נסיבות הסתבכותה הכלכלית בחנות לזגגות רכב שניהל בעלה בין השנים 86-91. החייבת חוזרת בתצהירה על נסיבות הסתבכותו הכלכלית של בעלה, כמפורט לעיל. לגרסת החייבת, בשל כשלון עסקיהם, החנות לזגגות והמכולת, נהג בעלה למשוך שיקים מחשבונה אשר חזרו בהעדר כיסוי.

5.         בחוות הדעת שהוגשה בעניינה, מתנגד הכנ"ר לבקשת החייבת להכריזה פושטת רגל; לטענת ב"כ הכנ"ר, אמנם החייבת משלמת את התשלומים העיתיים לקופת הכינוס כסדרם ונכחה בשתי אסיפות הנושים שהתקיימו בעניינה, אולם, החייבת לא המציאה את כל המסמכים אותם נדרשה ובכך, כך לטענת ב"כ הכנ"ר, לא עלה בידה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח את תום לבה ביצירת חובותיה. באשר להרשאה שנתנה לבעלה לפעול מחשבונה ולעשות שימוש בשיקים מחשבון הבנק הרשום על שמה - טוענת ב"כ הכנ"ר, כי מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב מצידה של החייבת. בנוסף, טוענת ב"כ הכנ"ר, כי נטילת הלוואה ע"י החייבת לאחר מתן צו הכינוס והשימוש שעשתה בכרטיס אשראי חרף המגבלה האוסרת עליה שימוש שכזה, מעידה אף היא על חוסר תום לב מצידה.

תגובת החייבים

6.         בתגובתם לחוות דעת הכנ"ר מיום 21.3.06, טענו החייבים, כי חובותיהם נוצרו בתום לב ובעת חקירתם נתנו הסבר המניח את הדעת באשר למקור חובותיהם ובכך הם עמדו בנטל הוכחת תום הלב הנדרש לתקופה שקדמה להגשת בקשתם. החייבים חזרו על גרסאותיהם וצירפו תצהירים נוספים באשר לאופן הסתבכותם הכלכלית ולנסיבות שגרמו להחמרת מצבם הכלכלי. החייב ביקש להדגיש, כי בשל היותו נעדר יכולת תכנון וניהול עסקים והעדר הון עצמי ומנגנון גביה, כשל בניהול עסקיו. באשר לשיתוף פעולה עם הכנ"ר - טענו החייבים, כי המציאו כל מסמך שברשותם, אשר הצליחו להשיגו, הקפידו לשלם את התשלומים העיתיים כסדרם, נכחו באסיפות נושים והגישו דוחות כספיים במועד.

            באשר להסתלקותו של החייב מחלקו בעיזבון סבו - טען החייב, כי מדובר בעניין טכני בלבד, שכן מדובר בבית ישן שהיה רשום על שם סבו ועבר לדודו ומזה זמן רב דודו מתגורר בבית וידוע לכולם שבית זה שייך לדודו; כשדודו רצה לרשום את הבית בטאבו, נאלץ החייב להסתלק לטובת דודו. מכל מקום, כך טען החייב, חלקו הסתכם במטרים ספורים חסרי כל ערך.

            באשר למסמכים שלא הומצאו - טענו החייבים, כי חלק ממסמכים אלה צורפו כבר לדו"ח של חודש 2/06 ומכל מקום, הם מצורפים שוב לתגובה, כשהכוונה למסמכים הבאים: פרוטוקול חקירת יכולת, דף חשבון בתיק האיחוד, תצהיר מבן דודו ורשימת חובות מלאה, אם כי, לא עלה בידי החייב להמציא הסכם המכר של הדירה.

            החייבת מצידה ביקשה להדגיש, כי היתה מעורבת במצב העסקי הכלכלי של בעלה ושל המכולת שהיתה על שמה וכי לא מסרה שיקים "על החלק" אלא היא חתמה בשמה והתגייסה לעזרת בעלה ולהצלת המצב הכלכלי של המשפחה שהלך והדרדר. לגבי השימוש בכרטיס אשראי, טענה החייבת, כי לא ידעה על המגבלה האוסרת עליה שימוש כגון דא ומכל מקום, מדובר בכרטיס מוגבל למשיכת סכום של 500 ש"ח לחודש. בקשר לנטילת הלוואה, טענה החייבת, כי ההלוואה נועדה לסילוק חובות ואינה נחשבת ליצירת חובות חדשים ולמעשה מדובר במעשה יזום של הבנק.

            בנוסף לכל אלה, ביקשו החייבים להתחשב במצבם הכלכלי הירוד ובהכנסתם הנמוכה ולתת להם הזדמנות לפתוח דף חדש.

7.         בתגובתה מיום 10.7.06, הודיעה ב"כ הכנ"ר, כי לאחר עיון בתגובת החייבים, חוזרת היא על האמור בחוות הדעת שניתנו בשני התיקים וביקשה לפסוק בהם על סמך החומר שהצטבר בהם.

הכרעה

8.         בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכריזו פושט רגל עליו ליתן דעתו לתום לבו של החייב. תום הלב של החייב נבחן בשתי תקופות זמן. האחת - זו שקדמה לצו הכינוס, דהיינו בתקופה שבה החלה התדרדרותו הכלכלית של החייב, כאשר הכלל הוא שחובות שנוצרו בדרך רמייה יובילו לדחיית הבקשה. התקופה השניה היא זו שלאחר מתן צו הכינוס, שאז נבחנת מידת שיתוף הפעולה של החייב עם חוקרי הכנ"ר (ש. לוין, א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, עמ' 169).

9.         במקרה דנן, לא מצאתי עדות ברורה לחוסר תום לבם של החייבים, הן בתקופה שקדמה לצו הכינוס והן בתקופה שלאחריו; נראה, כי הסתבכותם של החייבים הינה תוצאה של ניהול כושל של עסקיהם, היינו, מדובר בכישלון עסקי גרידא וחובותיהם לא נוצרו בדרך רמייה, דבר העולה אף מעיון ברשימת הנושים, שרובם ככולם הינם ספקי סחורות.

            הסבריו של החייב באשר להסתלקותו מירושת סבו ומגוריו בבית הרשום על שם בן דודו, נראים סבירים בנסיבות העניין, ואין בהם כדי ללמד על חוסר תום לב מצדו. כמו כן, הסבריה של החייבת באשר להסתבכותה בשל התגייסותה לעזרת בעלה ולאור המצב הכלכלי הקשה שנקלעה אליו המשפחה, נראים אפ הם כסבירים בעיני ואין בידי לקבוע שהדבר מעיד על חוסר תום לב מצדה. בנוסף, מקובלת עלי הצהרתה של החייבת, כי לא ידעה על המגבלה האוסרת עליה שימוש בכרטיס אשראי והצהרתה בדבר ייעודה של ההלוואה שנטלה, הגם שלא נטען כי השימוש בכרטיס הביא ליצירת חובות חדשים כלשהם.

            לגבי התקופה שלאחר מתן צו הכינוס, סבורני, כי התנהגותם של החייבים בתקופה זו אינה מעידה על התנהלות בחוסר תום לב, שכן הם שילמו את התשלומים העיתיים לקופת הכינוס כסדרם, הגישו מסמכים שהיו ברשותם וטרחו והשלימו את המלאכה בתגובתם ככל שהיה בהישג ידם, התייצבו לאסיפות נושים ולחקירה והגישו דוחות כספיים מידי חודש, כך שניתן לקבוע, כי החייבים שיתפו פעולה עם נציגי הכנ"ר כנדרש.