פסק-דין בתיק פשר 1111/04

1.         החייב, שהינו יליד שנת 1973, פועל במפעל ליצור טחינה, וטפסן לשעבר, הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל.

2.         בתצהיר התומך בבקשה, מפרט החייב את נסיבות הסתבכותו, אשר החלו  עוד  בשנת 1992, עת היה עול ימים, ועבד בצוותא יחד עם אחיו. באותה עת פנה אליו אחיו הבכור, וביקשו להרשם כעוסק מורשה ולפתוח תיק במס הכנסה, על מנת שאחיו יוכל לנהל את עסקי הקבלנות שלו על שמו.

העסק נוהל על ידי האח במשך שנה - תוך שהאח מסבך את החייב בחובות.

3.         בשנים 1997-1998 פנה אחי החייב אליו, פעם נוספת, וביקשו לפתוח חשבון בנק על שמו לצורך ניהול עסקיו. הסתבר, כי האח משך על החשבון, שיקים, בלא שהיה בחשבון כיסוי לתשלומים אלה. שיקים חוזרים אלה סיבכו את החייב בחובות.

4.         יתר על כן, בשנת 1998 חתם החייב כערב לחשבון שנפתח על שם אח אחר שלו, אשר גם הוא נועד לניהול עסקיו של האח הבכור. האח הבכור המשיך לפזר שיקים ללא כיסוי. יוצא, איפוא, כי החייב היה מעורב בניהולם של שני חשבונות, מהם נמשכו שיקים, בסכומי עתק, ללא כיסוי, וכתוצאה מכך תפחו חובותיו.

החייב אף לא סיפק הסבר באשר לגורל החובות שנוצרו בשנים המוקדמות, עת נוהלו עסקיו של אחיו הבכור. יוצא, איפוא, כי שעה שהחייב היה מסובך בחובות, הוא אישר לאחיו להמשיך ולהגדיל את חובותיו על דרך של פיזור שיקים ללא כיסוי.

5.         התנהלותו זו של החייב גרמה לכך שב"כ הכונ"ר מתנגד למתן צו כינוס לנכסיו, כבר בשלבים מוקדמים אלה, בטענו:

"כידוע, פקודת פשיטת הרגל מתייחסת לתום הלב כתנאי עיקרי, ואין בלתו להכרזת חייב כפושט רגל. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות תחת מטריית הגנת ההליך. המבקש לגרסתו יצר את חובותיו בכך שנתן לאחיו יד חופשית לפעול בחשבונו ללא כל פיקוח על התנהלותו של אחיו בחשבונו ובכך הפגין חוסר אכפתיות לגורל נושי אחיו. המבקש נתן לאחיו אישור לפעול בחשבונו הפרטי ע"י נתינת צ'קים ללא כיסוי מתוך ידיעה שאין לו כיסוי לכך שהרי כמעט ולא השתכר. ראה פש"ר 60/01 (חיפה) עבד אלהאדי רנדה ת.ז. נ' הכונס הרשמי שם נאמר "כי מתן צ'קים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי הצ'קים... התנהגות אשר כזו הנה התנהגות חסרת תום לב שמצדיקה את דחיית בקשתו של החייב"."

אף הערבות לחובות האח הנוסף נתפסת על ידי ב"כ הכונ"ר כמנהג בחוסר תום לב, שכן, החייב נטל על עצמו אחריות לחובות של אחר, שעה שהוא עצמו היה מסובך בחובות.

6.         בתגובתו, מלין החייב על כך כי נהג בגלוי לב - עובדה שהיתה לו לרועץ. לטענתו, לו היה נוהג בחוסר תום לב, ולא מגלה את הנסיבות האמיתיות שהביאו להסתבכותו - אלא טוען כי הסתבך עסקית - לא היה נוצר מצב בו הכונ"ר היה מתנגד למתן צו לכינוס נכסיו.

דרך טיעונו זו של החייב אינה נראית בעיני.

אין ספק בליבי, כי לו אכן היה נוהג כך החייב, הרי לא די שהיה עובר על החוק - אלא, מן הסתם, הדעת היתה נותנת כי היה נחשף, שכן מצבת חובותיו מלמדת על דרך יצירתם של חובות אלה.

מכל מקום, מוטב היה לו היה נמנע החייב מלהעלות טענות מעין אלה.

7.         לגוף העניין - הוכח, להנחת דעתי, כבר בשלב מוקדם זה, כי חובותיו של החייב נוצרו כתוצאה ממנהג שלא בתום לב. החייב אישר לאחרים להשתמש בשמו, על מנת לנהל עסקים שלא בתום לבו, ותוך ביצוע מעשי תרמית, בין כלפי שלטונות המס, ובין כלפי לקוחות, עובדים, ספקים ויתר מקבלי השיקים מן החשבונות, עליהם נמשכו השיקים.

החייב ידע, או אמור היה לדעת, כי אחיו נזקק לשמו, כיוון שהסתבך בחובות. טענתו של החייב, כאילו סבר שאחיו משתכר כראוי, ומכסה את החובות, אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההגיון.

לו אכן היו מנוהלים עסקיו של האח כשורה, הרי ממילא לא נזקק היה לשירותיו של החייב, ומשתמש בחשבון הבנק שלו.

8.         כידוע, המבחן העיקרי להכרזתו של החייב, כפושט רגל, על פי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"מ-1980, והכללים שהתפתחו בפסיקה, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, אם לאו.

חייב, הנעדר תום לב, אינו זכאי לחסות בצילה של מטרית הפקודה. המבקש דכאן איפשר לאחיו לעשות בחשבונותיו כעולה על רוחו, תוך הונאת נושיו. החייב לא טרח לפקח על מעשי אחיו, ובכך גילה חוסר אכפתיות כלפי נושיהם.

כאמור על החייב לדעת כי אחיו נזקק לשימוש בשמו, כיון שהוא עצמו אינו יכול לנהל עסקיו, עקב היותו מסובך בחובות. החייב הפגין חוסר אכפתיות בנתנו לו אישור לפעול בשמו או בחשבונותיו. בכך אפשר לו החייב לבצע עבירות פליליות. החובות שנוצרו הינן תוצאה ישירה של מנהגו זה.