פסק-דין בתיק פשר 109/05

 עובדות המקרה

1.         החייב, יליד 1963, הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 1,059,282 ש"ח ל- 18 נושים.  ביום 16.2.05 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם תשלום חודשי בסך של 700 ש"ח בחודש.

            לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו כנגד החייב 5 תביעות חוב בסך כולל של 658,518 ש"ח, מתוכם נקבע 15,885 ש"ח בדין קדימה על ידי מע"מ.

            לדברי החייב נפתחו נגדו 16 תיקי הוצל"פ, לא נערכו חקירות יכולת ונעשה לו איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה. עם זאת, שלח אחד הנושים, בנק דיסקונט לישראל בע"מ,  התנגדות בכתב להכרזת החייב כפוש"ר. החייב אשר התייצב לאסיפה השניה בלבד, לא הציע הצעה להסדר חובותיו.

2. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב, קבלן לעבודות צנרת וביוב, את נסיבות הסתבכותו אשר החלו בעת שעבד כעצמאי בין השנים 90'-02'. לדבריו, עקב הוצאות גדולות מול הכנסות מזעריות נקלע למצב כלכלי קשה ולחובות, בעטיים נאלץ לסגור את העסק. בין השאר, נקלע לחובות גדולים בבנקים לאחר שקיבל אשראי מהבנקים ולא הצליח להחזירו. בנוסף לכך, חתם על ערבויות בשנים 84'-85', אך אין באפשרותו להציג את המסמכים הרלוונטיים להוכחת טענותיו. מאז שנת 04' החייב מובטל.

3. הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תום ליבו באופן הסתבכותו הכלכלית, וכי חקירה מקפת בעניינו העלתה ממצאים אשר אינם מתיישבים עם גרסתו.

א. החייב לא המציא דו"חות כספיים לעסק שניהל למרות שהתבקש לעשות כן. בחקירה הוצגו לחייב שומות מס הכנסה המעידות על הכנסות בשנות הפעילות לעסק, בסתירה לגרסתו בתצהירו. החייב לא נתן הסבר לאי ההתאמה בין הדברים, והשליך את האחריות על רוה"ח שלו.

            ב.החייב לא המציא דו"חות רווח והפסד של העסק, על אף שלדבריו נערכו דו"חות כאמור. לטענתו, ביקש את הדו"חות מרוה"ח, אך עקב חוב כספי לא קיבל את הדו"חות. משנתבקש לפרט את הסיבות לחובותיו, השיב כי הוא אינו מסודר והיתה לו בעיה של ניהול.

            ג. החייב מסר כי עבד כשכיר לאחר סגירת העסק, ובמהלך שנת 04' עבד אצל אחיו. כיום, אין אחיו יכול להעסיקו, לדבריו, מאחר שאינו מקבל עבודות חדשות. החייב הצהיר על הכנסות מהמל"ל בסך 1,200 ש"ח לחודש, ועל הוצאות מדווחות בסך 3,000-5,000 ש"ח לחודש. משנתבקש ליתן הסבר לפער בין ההכנסות להוצאות, הסביר כי משפחתו תומכת בו. החייב נתבקש להמציא תצהיר מבני המשפחה על התמיכה, אך רק לאחר הגשת חוות הדעת השלילית, המציא תצהיר של דודו, לפיו הוא מסייע לחייב.

            ד. החייב מחזיק מכשיר טלפון נייד, ומתדפיסי הבנק עולה כי הוצאות החייב לשיחות אלה הן בסכומים של 534 ש"ח, 839 ש"ח ו- 766 ש"ח, אשר לא שולמו על ידי הבנק. בנוסף לכך, מפרישה אשתו סך של 300 ש"ח לחסכון בהוראת קבע.

            ה.  החייב הפסיק לשלם כספים לקופת הכינוס, ונצבר חוב פיגורים בסך 2,100 ש"ח.

4.         החייב הגיב לחוות דעתו של הכנ"ר, ואף העביר לכנ"ר מסמכים נוספים להוכחת גרסתו, לרבות הסכמים בעניין שומת מס הכנסה ומע"מ, דו"חות תקופתיים ותצהיר שלו ושל דודו, לפיו הוא תומך בחייב.

בנוסף לכך, הודיע החייב  כי שילם את הפיגורים  בסך 2,800 ש"ח סמוך לפני מועד הדיון.

5.         בדיון שנתקיים לאחר קבלת התגובה של החייב והמסמכים מטעמו, הודיע הכנ"ר כי חוות דעתו נשארת בעינה. מעיון בנתוני העסק עולה כי החייב הצהיר על סכומים נמוכים והגיע עם מס הכנסה להסדר על סכומים גבוהים בהרבה מהמוצהר על ידו, כאשר בשנת 00' נפסלו ספריו. בנוסף לכך, אין כל הסבר לכך שהחייב ואשתו אינם עובדים, שכן החייב ואשתו אינם סובלים מבעיות בריאותיות.

דיון

6.         המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפוש"ר, עפ"י פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) והכללים שהתפתחו בפסיקה, מתייחס לשאלה אם החייב נהג בתום לב בעת יצירת חובותיו. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (כב' הש' שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756).

בנסיבות העניין, לא הרים החייב את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב.

א. החייב לא ניהל מערכת מסודרת של הנהלת חשבונות, ולא נהג כבעל עסק סביר.

לחייב חובות גם לשלטונות המס, לכאורה לא דיווח על כל הכנסותיו, ואילו הוצאות בהן ביקש להכיר לא הוכרו, בטענה שהחשבונית שהוצגה הוצאה שלא כדין עבור עוסק שלא עשה עבודה תמורתה.