פסק-דין בתיק פשר 1063/04

המבקשת הגישה בקשה לפרוק המשיבה.

ביום 5/7/05 , ניתן על ידי פסק דין בו דחיתי את בקשת הפרוק על הסף.

בין השאר קבעתי כדלקמן:

" המצהיר אינו מצהיר מי הם הגורמים המוסמכים היום לנקוט באיזשהו הליך בבקשה לשותפות, מי הסמיכו ליתן ההצהרה דלעיל, האם התקבלה החלטה על ידי מי מהגורמים המוסמכים בשותפות, הן לעניין הגשת בקשות הפרוק והן לעניין הסמכתו, כמו כן, אין הוא מצהיר דבר וחצי דבר על מקורות המידע שלו בדבר נתוני הבקשה ומעבר לכך שאין התצהיר ערוך על פי הדין....."

המבקשת הגישה על פסק הדין הנ"ל ערעור לבית המשפט העליון.

ביום 14/12/06 , ניתן ע"י בית המשפט העליון פסק דין בהסכמה ועל פיו:

" העניין יחזור לברור והכרעה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי מתבקש לבחון בשלב ראשון את טענת הסף לגבי מעמדה של המערערת ליזום בקשת פרוק מטעמה, וכן את מעמד וסמכות הפועל מטעמה להגיש בקשה כזו בשמה.....".

בהמשך לכך חזר התיק לבית המשפט המחוזי, ובהתאמה להחלטת בית המשפט העליון, ניתן על ידי ביום 8/1/07 ,  צו כדלקמן:

"אני מורה כי המבקשת תגיש תצהיר מטעמה המפרט את מעמדה ליזום את בקשת הפרוק ותצהיר כזה יכלול את כל הפרטים הרלוונטיים ובכלל זה אלו שנזכרו בהחלטתי מיום 5/7/07 ויתייחס אף למעמדו וסמכותו של הפועל מטעמה להגיש בקשות הפרוק בשמה....".

בהמשך לכך, ביום 6/2/07 , הגישה המבקשת בקשה למחיקת בקשת הפרוק שהוגשה על ידה.

בקשת המחיקה מפרטת דברים רבים, אולם הטעם היחידי  המועלה בבקשה למחיקת הבקשה הינו קיומם של הליכי פשיטת רגל כנגד מנהל החברה אשר בהם "אולי " יושג הסדר בין הצדדים. מאחר וגם בתיק הנ"ל הועלתה שאלת מעמדה של המבקשת, אזי לפי טענת המבקשת באם " יושג הסדר בתיק הפש"ר של החייב, הרי שההסדר יכלול בין היתר את המשיבה ולכן ייתר את הצורך בשמיעת הבקשה....".

המשיבה מתנגדת למחיקת הבקשה, וטענתה הינה בעיקר כי המבקשת מנסה להתחמק מלהביא להכרעה את אותן סוגיות שהועלו על ידי בית משפט זה בפסק הדין שדחה את הבקשה על הסף, ולאחר מכן בהחלטת בית המשפט העליון - היינו שאלת מעמדה של המבקשת, ושאלת עצם הזכות להגשת בקשת הפרוק, ולהמנע מהגשת התצהירים אותם חוייבה להגיש.

המשיבה טוענת כי אין ממש בדברי המבקשת לגבי הסדר בתיק האחר שייתר כביכול את הדיון כאן, ולמעשה מפנה לטענות סותרות שהועלו שם.

המשיבה מעלה גם טענות רבות לגבי חסר תם הלב של המבקשת ומי שפועל מטעמה, ואלם עיקר טענתה הינה כי לאחר שהמבקשת ערערה על פסק הדין של בית משפט זה, ולאחר שבהסכמה הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן בדיוק את אותן שאלות שהועלו בפסק הדין, לא יתכן לאפשר כיום מחיקת הבקשה, תוך השארת האפשרות למבקשת לשוב ולהגיש בקשת פרוק חדשה אם וכאשר תרצה, ללא כל הגבלה.

סבורתני כי הצדק עם המבקשת.

כאמור בקשת הפרוק נדחתה על ידי על הסף.

המשיבה לא השלימה עם פסק הדין וערערה על כך בפני בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון עפ"י הסכמת הצדדים הורה על החזרת הדיון לבית המשפט, תוך שהוא קובע את מסגרת הדיון, ומורה לבחון את אותן שאלות שהיוו בסיס לדחיית הבקשה על הסף.

בהקשר זה יש לציין כי הדחייה על הסף באה בעקבות אי הגשת תצהיר ואי מתן פרוט כפי הנדרש, ולמעשה החלטת בית המשפט העליון נתנה בידי המבקשת הזדמנות חוזרת להציג בפני בית המשפט את כל אשר לא הוצג מלכתחילה; והנה כאשר חוזר הדיון לבית המשפט, והמבקשת שוב נדרשת להגיש את אותו חומר שהתבקשה וכפי הנחיית בית המשפט העליון, מבקשת היא להפסיק התובענה בתואנה של קיום הליכי מו"מ בתיק אחר שייתר לכאורה הדיון בתיק זה, דבר המוכחש על ידי המשיבה, תוך שהיא מבקשת לשמור לעצמה הזכות להגיש בקשה חדשה לפרוק אם המו"מ לא יצלח.