פסק-דין בתיק פשר 1048/06

1.         בפניי בקשת חייב לצו כינוס נכסים.

            החייב יליד 1945, נשוי ואב ל-11 ילדים מתוכם 1 קטין.

בבקשתו הצהיר החייב על חובות בסך 2,766,198 ש"ח ל-42 נושים.

לטענתו הסתבך בחובות לאחר שעסק לעבודות עפר, אותו ניהל משנת 1986, כשל. בנו של החייב, ח'אלד נשאחי, הגיש אף הוא בקשה לפשיטת רגל (פש"ר 207/01) שנדחתה לאחר שהתברר כי נהג להוציא חשבוניות פיקטיביות ולרשום שיקים בלנקו (על החלק).

2.         הכונ"ר מתנגד למתן צו כינוס. לטענת הכונ"ר "החייב ובנו הורשעו בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות ואי הגשת דו"חות. בנוסף עלה כי דו"חות שהוגשו, התבססו על נתונים מטעים במטרה לחמוק מתשלומי מס". מגזר הדין אף עולה כי חלקו של החייב היה מרכזי מזה של הבן. כמו כן החייב לא דיווח על הרשעתו בפלילים ועל כך שבקשתו של בנו לכינוס נדחתה בשל אותם מעשים.

לגרסת החייב הוא נתבע גם בשל מתן ערבות אישית לחבר, אך אין ברשותו מסמכי הערבות. החייב הצהיר גם כי אין ברשותו דוחות או מאזנים, לפיכך כיצד יעלה בידו להוכיח כי יצר חובותיו בתום לב?!

זאת ועוד, החייב הצהיר בבקשתו כי איננו עובד משנת 2003, בתו בת ה-19 המתגוררת עימו ואשתו גם כן אינן עובדות, כך שכל פרנסת המשפחה מגעת מהבטחה הכנסה.

3.         בתשובה לתגובת הכונ"ר, טען החייב בתמצית כי "אין שום קשר בין בקשתו של הבן, לבקשתו זו של החייב". מי שניהל את העסק היה בנו של החייב ולא החייב בעצמו.

כן נטען כי מדובר בעסקים שהחייב ניהל ובערבות עליה חתם לפני למעלה מ-15 שנה. לכן, אך טבעי שהחייב לא שמר בידו דוחות ומאזנים או מסמכים של כתב הערבות מלפני כ-15 שנה.

החייב הינו כבן 62. הוא איננו מצליח למצוא מקום עבודה שיהיה מוכן לקבלו מחמת גילו. בתו, בת ה-19 גם כן מחפשת אחר מקום עבודה ואילו אשתו של החייב עקרת בית, הסובלת מזה שנים ממחלת הסכרת ומבעיות גב.

4.         ב-3.9.07 קיימתי דיון בבקשה.

במהלך הדיון עמד ב"כ הכונ"ר על סתירות בגרסת החייב. כך לדוגמה, החייב טען כי בין השנים 1997-1993 היה שכיר, ברם מגזר הדין עולה כי לא הגיש דוחות למע"מ בין 06/94 ל-08/95, על אף שעשה עסקאות והוציא חשבוניות באותה תקופה. "אנו לא מקבלים את טענת החייב המשליך על בנו מעורבות מרכזית בביצוע עבירות מס... הבן האמור של החייב היה באותה עת בן 20 בלבד", נטען ע"י הכונ"ר. בנוסף, לחייב חובות בגין קנסות למדינה בסכומים גבוהים - חוב בסך 24,827 ש"ח להנהלת בתי המשפט וחוב בסך כ-28,000 ש"ח למטה הארצי בירושלים.

            ב"כ החייב טען במהלך הדיון כי עסקינן "בתיק מע"מ ישן של הבן שלו משנת 96' שניתן בו גזר דין חלוט וסופי ולטענתו של החייב הוא אינו חייב למע"מ מאומה". ב"כ החייב ביקש מביהמ"ש להתחשב בגילו של החייב ובמצבו הכלכלי הקשה, כמו גם בעובדה שהחייב לא יצר חובות חדשים מזה זמן רב.

דיון ומסקנות

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים, החלטתי לדחות הבקשה.

            אומנם עסקינן בשלב מוקדם, בקשה למתן צו כינוס. אולם מקום בו כבר בשלב זה מתברר כי החייב לא זכאי לחסות בצל הפקודה, יש מקום לדחות את הבקשה כבר בשלב המקודם.

            החייב הצהיר על כך שלא שמר ברשותו העתקים ממסכי הערבות, עליה חתם לפני כ-15 שנה וכן הצהיר שאין ברשותו דוחות כספיים של העסק שניהל בשנת 1986. בהעדר מסמכים מהותיים אלה, לא נראה כיצד יעלה בידי החייב להוכיח תום לב ביצירת החובות. 

העובדה שהחייב במשך תקופה ארוכה לא פעל להקטנת חובותיו וחלפה תקופה נכבדת ממועד יצירתם, אינה מהווה נימוק לפיו יש לוותר על הוכחה כי החובות הצטברו בתום לב. זאת בפרט, מקום בו לכאורה קיימות קביעות אובייקטיביות (כמו פס"ד בו הורשע החייב) המלמדות ההיפך מכך. כאמור החייב הורשע בהגשת דוחות כוזבים והסתמכות על חשבוניות פיקטיביות.

6.         הטענה כי החייב איננו חב דבר למע"מ וכי החובות הם חובות של הבן (שהיה זה שניהל לכאורה את העסק), נסתרת מניה וביה בגזר הדין של החייב, לפיו תפקידו בעסק היה מרכזי מזה של הבן. בדין מציין הכונ"ר, כי טענה זו אינה אמינה ובלתי סבירה גם מהטעם שבאותה תקופה היה בנו של החייב רק בן 20. חובות שנוצרו אגב עבירות פליליות אינם יכולים להיחשב כחובות שהצטברו בתום לב.

7.         אי אפשר להתעלם מכך שהחייב איננו עובד לפרנסתו מספר שנים. החייב גם לא פעל להקטנת חובותיו ונראה כי לא יהיה בניהול ההליך כדי להועיל לנושים.