פסק-דין בתיק פשר 1039/06

עובדות המקרה

1.         החייב, יליד 66', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך 1,256,594 ש"ח ל- 41 נושים. ביום 19.4.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 200 ש"ח בחודש.

לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו נגד החייב 11 תביעות חוב סך כולל של 240,638 ש"ח, מתוכם נתבעו 4,385 ש"ח בדין קדימה.

לדברי החייב נפתחו נגדו 41 תיקי הוצל"פ, נערכה חקירת יכולת ונעשה איחוד תיקים.

2.         בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית.

א.החייב הצהיר כי בין השנים 96'-91' צבר חלק ניכר מחובותיו, כתוצאה מעזרה שנתן לאביו בבניית ביתו. החייב עבד אז והיום כפקיד גבייה בעיריית אום אל פחם, התחתן בשנת 92', ולצורך מגוריו החל אביו לבנות לו בית. האב בנה את הבית עד לשלב השלד, אך עקב בעיות רפואיות בהן לקה והעדר יכולת לממן את המשך הבנייה, נאלץ החייב לעזור לו ולשלם במקומו לקבלנים ולנותני שירותים. החייב ציין כי הבנייה נעשתה על חלקת אדמה שאביו קיבל בירושה, והיתה אמורה להתחלק בין כל האחים ובני הדודים.

ב.החייב פתח ביחד עם שותף חנות למכירת בגדים, אשר נרשמה על שם אישתו, אך אישתו הרתה, החנות היתה סגורה למשך 3 חדשים ומספר המכירות פחת. לפיכך לא עמד החייב בהחזר ההלוואות שנטל לניהולה. בנוסף לכך היה מיתון בשנת 97' והשיקים החלו לחזור. בשנת 00' נאלץ החייב למכור את העסק לגיסו תמורת 30,000 ש"ח.

ג.החייב לקה בהתקף לב עקב המצב הכלכלי ושאר הבעיות שהיו לו, עבר שלושה צנתורים באותה שנה, והוא נוטל תרופות עד היום.

ד.בסכום שנתקבל ממכירת החנות פתח החייב מכולת בבית הוריה של אישתו.

ה.החייב עובד מזה שנים רבות בעיריית אום אל פחם, משתכר שכר נמוך ביותר, נמצא ביתרת חובה באופן קבוע והעירייה הפסיקה להעניק לו מפרעות. אלמלא התמיכה של בני משפחתו לא היה מחזיק מעמד.

3.         הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב.

א.מחקירת החייב עולה כי בתקופה בה בנה את ביתו, והשתכר 2,000 ש"ח לחודש, סכום שלדבריו לא הספיק אפילו עבור המזון, הסכים לעזור לגיסו, אשר בנה אף הוא בית במימון הבנייה. החייב משך כמה פנקסי שיקים מחשבון הבנק שלו ומסר אותם לידי הגיס, משום שהגיס הבטיח להחזיר את הכסף והחייב סמך עליו. החייב טען כי שיקים רבים חזרו, וכי העמלות לבדן עמדו על כ-4,000 ש"ח, טענה אשר בעקבותיה הסיק חוקר הכנ"ר כי החייב נתן לגיסו כ-290 שיקים.

ב.גירסת החייב בחקירה אינה עקבית, משטען תחילה כי החנות נסגרה עקב הריונה של אישתו, ולאחר מכן סיפר כי בתקופה זו הועסקה בחנות עובדת, אשר לא ניהלה את החנות היטב. בדיקת הדו"חות הכספיים של החנות אינם מצביעים על הפסדים, אלא על רווחים נמוכים, ואילו בשנת 99' נרשם הפסד משמעותי בסכום של כ-200,000 ש"ח אשר נבע מכך שהחייב מכר את המלאי בהפסד לגיסו תמורת 30,000 ש"ח, בטענה כי נזקק לכסף.

ג.התנהגותו של החייב מצביעה על אדישות ליצירת חובותיו. החייב מסר גם על התחייבות לשלם פרמיה לביטוח, על אף שהחייב ואישתו לא היו מעוניינים בכך, לדבריו. משנשאל אם הוחתמו בכוח השיב " לא בכוח. בסוף אמרנו יאללה וחתמנו, אבל הוראת הקבע חזרה". הכנ"ר התרשם כי גישה זו משקפת את כל ההתייחסות של החייב לנושא הכספי וליצירת החובות.

ד.החייב עובד בשתי עבודות ומשתכר בממוצע 5,550 ש"ח נטו בחודש, ואילו אישתו אינה עובדת מאחר שאינה מעוניינת לעבוד. מצבו של החייב לא מנע בעדו לקנות מוצרי צריכה, כגון טלויזיות, בטענה כי ילדיו זקוקים לטלויזיה ואינם אשמים בחובותיו.

ה.החייב שילם שני תשלומים בלבד לקופת הכינוס, והוא מפגר בתשלומים החודשיים העומדים על 200 ש"ח בלבד.

4.         בדיון שהתקיים בעניינו ציין החייב כי לא שילם תשלומים חודשיים עקב מצב בריאותי של בני משפחתו, והתחייב לשלמם. החייב ביקש להגיב בכתב לחוות הדעת, ועשה כן.

5.          החייב הגיב לטענות הכנ"ר כדלקמן:

א.לדברי החייב, אין להלין עליו על כך כי עזר לאביו בעת שהיה בתקופה קשה וחלה, וכל אדם היה עושה כך.