פסק-דין בתיק פשר 1024/05

1.       בפניי בקשת חייב להכריזו פושט רגל.

רקע כללי

2.       בבקשתו הצהיר החייב על חובות בסך 693,891 ש"ח ל-14 נושים.

          ביום 8.1.06 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, במסגרתו הוטל עליו תשלום חודשי בסך 200 ש"ח, החל מיום 1.2.06.

3.       החייב יליד 1959, נשוי בשלישית ואב ל-4 ילדים.

          החייב איננו עובד לפרנסתו.

ההליך

4.       מחוות דעת הכנ"ר לפי סעיף 18 ד' לפקודה, עולים הממצאים הבאים:

א.      נגד החייב הוגשו 4 תביעות חוב בסך 239,831 ש"ח; הוגשה תביעת חוב אחת בדין קדימה בסך 178,622 ש"ח ע"י המל"ל.

ב.       עיקר החובות נובעים מאי תשלום דמי מזונות לשתי נשותיו לשעבר, אך החייב לא טרח לציין בתצהיר הנלווה לבקשה כי הוא גרוש פעמיים.

          החייב רשום כבעל הזכויות בנכס מקרקעין, המשתרע על כ-2.6 דונם. מעיון בנסח הרישום עולה, כי רשומה על הנכס הערת אזהרה לטובת מע"מ בגין חוב, אף על פי שהחייב מכחיש כי היה אי פעם עצמאי.

ג.       החייב איננו עובד אלא מתקיים מקצבת נכות כללית בסך כ-2,673 ש"ח בחודש. גם אשתו הנוכחית אינה עובדת.

                   לטענת החייב, הילד מאשתו השנייה איננו שלו והוא פתח בהליך לביטול אבהותו.

ד.       נכון ל-5.12.06 החייב מפגר ב-4 תשלומים לקופת הכינוס, המסתכמים בסך 800 ש"ח.

ה.      לטענת הכנ"ר, החייב לא המציא את כל המסמכים שנתבקש, לרבות פרטים אודות מכירה של רבע דונם מהנכס שלו בשנת 1998. החייב טוען כי הוא אינו זוכר כלל את המכירה.

5.       ביום 25.12.06 הגיש החייב תגובה לחוות דעת הכנ"ר. עליה השיב הכנ"ר בתגובה מטעמו מיום 2.1.07.

          ב-25.12.06 התקיים דיון בבקשת החייב.

טענות הצדדים

6.       הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פושט רגל. לטענת הכנ"ר, לגבי החוב העיקרי, הוא חוב המזונות, קיימת חזקה בפסיקה כי נוצר שלא תום לב. לפיכך, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה. כמו כן, "החייב 'התעלם' לחלוטין בתצהיר שנתן, מחוב מזונות ע"ס 178,622 ש"ח, שמקורו מנישואין אשר 'הושמטו' אף הם מאותו תצהיר. כשנשאל בחקירתו, מדוע לא הצהיר כי הוא גרוש בפעם השנייה, ענה 'מה שעורך דין אמר לי עשיתי'".גם אי תשלום סדיר של התשלומים החודשיים, בהתאם לצו ביהמ"ש וצבירת חוב פיגורים לקופת הכינוס, היא התנהלות שלא בתום לב מצד החייב במסגרת ההליך. החייב גם לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בתום לב, שכן הוא מחסיר מהדוחות שלו מסמכים מאמתים וגם לא התייצב לשתי אסיפות נושים שהתקיימו במשרדי הכנ"ר.

7.       בתגובתו טוען החייב בין היתר, כי מרבית חובותיו נוצרו בין השנים 1992 ל-1995 ומאז לא יצר חובות חדשים. לטענתו, סילק את הסכום שהיה בפיגור לקופת הכינוס. עיקר חוב המזונות הוא לילד שאיננו שלו, בגינו מנהל החייב תביעה נגד גרושתו השנייה בביהמ"ש לענייני משפחה. החייב איננו יודע מדוע נרשמה הערת אזהרה לטובת מע"מ ומצרף לעניין זה אישור לפיו איננו מוכר במרשם המתנהל במע"מ. הוא אינו משלם את דמי המזונות לילדיו, כיוון שהוא ואשתו מתקיימים מקצבת נכות בסך של כ-2,200 ש"ח ואין לו כל הכנסה אחרת. לגבי אי התייצבותו לאסיפות נושים, הדבר נובע מחסרון כיס. לטענתו, "גם אם היה מתייצב לאסיפות לא היה בהתייצבות בכדי לתרום לסילוק חובותיו ו/או קידום עניינו".

דיון והכרעה

8.       סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע: 

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: