פסק-דין בתיק פ 9455/04

ביום 26.1.2005 הודעתי על זיכוי הנאשם לאחר שמיעת הראיות.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו  עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים, בניגוד לסעיפים 2 ו- 13 לחוק שמירת הניקיון התשמ"ד - 1984. כתב האישום מגלה כי ביום 27.10.2002 נצפה הנאשם כאשר הוא משליך סיגריה מחלון מכוניתו אל רשות הרבים.

בתחילה, קיבל הנאשם בדרך הדואר הודעת קנס, אולם הוא ביכר שלא לשלם את הקנס וביקש תחת זאת כי עניינו יובא בפני שופט משום שכפר בעובדות.

מטעם התביעה, העיד מר עמית וינר שהוא נאמן ניקיון. בחקירתו הראשית סיפר העד כי הבחין ברכב פרטי שפרטיו רשומים בכתב האישום כאשר נהג הרכב משליך בדל סיגריה דרך החלון השמאלי. העד הוסיף כי ראה יד משחררת את בדל הסיגריה מחוץ לרכב ואת הבדל נופל לכביש. בירור לגבי בעלות הרכב העלה כי הוא שייך לנאשם והאחרון אישר עובדה זו. הוא אף אישר כי הוא נוהג ברכב מידי יום בשעות הבוקר ובמקום הנקוב בכתב האישום.

בהמשך החקירה הראשית, מספר העד כי כתב מאות דוחות עד היום וכי הוא מקפיד לרשום דו"ח רק במקום שהוא בטוח, בוודאות מוחלטת, כי ראה את העבירה ואת הפרטים הרלוונטיים. העד הוסיף, כי במקום בו יש לו ספק הוא אינו רושם דו"ח.

לא בכדי, קשר העד כתרים לעצמו בכל הנוגע לאמינותו ולהקפדתו על פרטים ואני מוכן לצאת מתוך הנחה כי אלה הם פני הדברים.

אולם, הוברר בחקירתו הנגדית, כי העד אינו זוכר דבר וחצי דבר פרט למה שרשם ב"דו"ח עבירה" אשר הוגש על פי כלל "הקפאת הזכירה שבעבר".

עיון בדו"ח זה - ת/ 1 - מעלה כי העד לא רשם פרטים כלשהם על נסיבות העבירה. כך למשל, העד לא רשם היכן היה ביחס לרכבו של הנאשם, המרחק ביניהם, האם שמר על קשר עין רצוף עד אשר רשם את מספר הרכב ועוד. יש לזכור כי גם הפתק עליו נרשם מספר הרכב ואשר הועתק לת/ 1, לא הוגש. 

הנה כי כן, בפני דו"ח עבירה התואם לחלוטין את כתב האישום ללא תוספת כלשהי.

השאלה הינה, האם אני רשאי לקבוע ממצאים על סמך התרשמותי מאדם מבלי שיהיו בפני פרטים כלשהם לגבי נסיבות העבירה עצמה. האם  ניתן לקיים הליך פלילי תקין וראוי בשעה שנמנעת מהנאשם היכולת לחקור את העד חקירה נגדית, נוכח העדר פרטים לגבי נסיבות העבירה.

בספרו של כבוד השופט קדמי על הראיות, חלק שני,  מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד - 2003 בעמ' 684  נאמר לגבי הכלל בדבר "הקפאת הזכירה שבעבר" כהאי לישנא:

"כאשר עד מעלה על הכתב - בתרשומת, בדו"ח, בהודעה ובכל דרך אחרת (להלן: "רישום עצמי") - פרטיה של התרחשות שהוא עד לה (הדגשה שלי - צ.ק), סמוך להתרחשותה... רשאי בית המשפט לקבל את הכתב כראייה לתוכנו... "

היוצא מהמקובץ לעיל הינו כי אין בפני פרטים של ההתרחשות ועל כן לא היה מקום מלכתחילה להתיר קבלת ת/ 1 במסגרת כלל הקפאת הזכירה. אולם, משנתקבל, יש ליתן לו המשקל הראוי, היינו, העדר משקל כלל.

אשר על כן, ובטרם יידרש בית המשפט לנושא מהימנות הצדדים, על התביעה לעבור תחילה את המשוכה הקבועה בחוק ובפסיקה, קרי, לעמוד בנטל הבאת הראיות.

לסיכום נקודה זו אין בפני ראיה כלשהי מטעם התביעה ואפשר שצריך היה לפטור את הנאשם  מלהשיב לאשמה כבר בתום ראיות התביעה.

הנאשם עצמו הותיר בי רושם אמין. הוא צרף תעודה רפואית אשר נערכה חודש ימים לפני העבירה, נ/ 1, שם נרשם מפיו כי אינו מעשן כלל. טענת התובע כי דברי הנאשם לרופא נאמרו על מנת לזכות בפרמיה מופחתת במסגרת ביטוח חיים, אינם אלא ספקולציה בעלמא. כן אני מאמין לנאשם כי הגם שבנו נוסע עימו, הוא בלבד נוהג ברכב והוא מוריד את בנו בדרך.

בהמלצתי, ועל מנת לקצר את הזמן , נמנע הנאשם מלהעיד את בנו כעד הגנה. לא היה צורך כלל מלכתחילה בראיות מטעם ההגנה משום שהתביעה לא עמדה בנטל הבסיסי ביותר של הוכחת המיוחס לנאשם.

התובע, בסיכומיו  קילס ושיבח את יושרו והגינותו של עד התביעה בדרך כלל. יש להזכיר לתובע, כי אלה לא עמדו על הפרק וכי גם אם אדם הגון וישר רואה עבירה, עליו לבצע את המינימום הנדרש ולרשום את פרטיה. כל אפשרות אחרת, משמעותה הפיכת המשפט הפלילי לפלסתר ומניעת היכולת מבית המשפט להעביר את פרטי ההתרחשות תחת שבט הביקורת.

על יסוד כל האמור לעיל אני מזכה את הנאשם.