פסק-דין בתיק פ 8050/06

שני הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסכמות עם התביעה. נאשם 1 הורשע ונדון לקנס ומ.ע.ת ואילו נאשם 2 מבקש שלא להרשיעו. התביעה הסכימה לגביו להגשת תסקיר בטרם הרשעה, אך הצהירה כי עמדתה להרשעה והטלת עונש דומה לזה שהושת על הנאשם האחר.

תמצית עובדות כתב האישום ועובדות מוסכמות נוספות

לפני כ-5 שנים נגנבו בהתפרצות לביתו של אספן תמונות, דן אפריים (להלן המתלונן), 14 ציור שמן בשווי של כ- 100,000$. המתלונן אינו בין החיים היום. זמן קצר לאחר הגניבה, נאשם 1 הודיע לנאשם 2 (להלן גם "הנאשם") כי התמונות נמצאות בידי חבורת רוסים הדורשים 25,000$ תמורת החזרתן. עוד קודם לכן, המתלונן הפיץ את דבר הפריצה והגניבה בין מכריו, כולל הנאשם, וביקש סיוע באיתור הציורים. נאשם 2 העוסק בענף האומנות מזה מספר שנים, הכיר את המתלונן והיו ביניהם יחסי רעות על רקע עיסוקם. לאחר פנייתו של נאשם 2, ולאחר שהנאשם זיהה בתצלומים כי מדובר בציורים השייכים למתלונן, העביר לו טלפונית את ההודעה שקיבל מנאשם 2.

לטענת הנאשם, שלא נסתרה ולמעשה מקובלת על התביעה, לא היתה אמורה לצמוח לו כל טובת הנאה כספית מהחזרת התמונות לבעליהן והוא  לא ביקש כל תמורה כספית עבור המידע שמסר למתלונן. לפי גרסתו זו, תוקן כתב האישום ע"י מחיקת עובדה מס' 5.

זאת ועוד, לעובדות המפורטות לעיל, מוסיפה ההגנה כי הקשר הטלפוני כמפורט בעובדה מס' 4, בין הנאשם למתלונן, היה ביוזמת האחרון. המתלונן הוא זה שהגיש תלונה במשטרה נגד הנאשמים.

התסקיר והמלצת שרות המבחן לאי הרשעה

בן 44, נשוי ואב לשלושה. חסר הרשעות קודמות. התסקיר מפרט את השכלתו הפורמלית הרחבה בתחומים שונים שבחלקם אף עסק. כיום מתמקד בסחר באומנות ובארגון תערוכות. אין חולק כי הנאשם חי חיים נורמטיביים וזו לו הסתבכות ראשונה בפלילים. לדבריו פעל מתוך רצון לסייע למתלונן בהשבת דברי האומנות שנגנבו ממנו כמקובל בקרב האנשים העוסקים בתחום. לדבריו לא הפעיל שיקול דעת לגבי המשמעות החוקית של התנהלותו.

כמי שרואה עצמו שומר חוק, ביטא הנאשם בפני שרות המבחן החשיבות שיש בעיניו לאי הרשעתו על מנת להימנע מהכתמת שמו הטוב ומפגיעה במעמדו המקצועי. כמו כן ציין את הזעזוע שחווה עקב נקיטת ההליכים נגדו.

שרות המבחן מציין כי על אף שהנאשם לא הצביע על השלכות צפויות ממשיות על חייו כתוצאה מן ההרשעה, הוא ממליץ לקבל בקשת הנאשם ולהימנע מהרשעה ותחת זאת להטיל צו שירות לתועלת הציבור.

ההגנה הוסיפה ואמרה כי אמנם אין בידה להצביע על נזק קונקרטי שייגרם כיום לנאשם אם יורשע, אך הדבר ישפיע על יכולתו לקבל תעודת יושר כשיזדקק לה ועל אפשרות לקבלת ויזה לארה"ב לצורך עבודה בתערוכות ומוזיאונים. כמו כן הודגש בטיעוני ההגנה השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום: העבירה בוצעה בינואר 2003 וכתב האישום הוגש בדצמבר 2006.

התביעה עומדת על בקשתה להרשעה, בסברה כי מדובר בנסיבות קרובות לסחיטה. כמו כן נטען כי ההגנה לא הצביעה על נזק ממשי שייגרם לנאשם בגין הרשעתו בדין.

לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל, אני סבורה כי הנסיבות האישיות העולות מהתסקיר ונסיבות ביצוע העבירה, מצדיקות קבלת בקשת הנאשם שלא להרשיעו.

על פי הפסיקה הקיימת בסוגיית אי ההרשעה, הימנעות מפגיעה בדימויו העצמי ובשמו הטוב של הנאשם והמגבלות האחרות הצפויות להיגרם לו  עליהן מבציעה ההגנה, הם בגדר קריטריונים לגיטימיים במערכת השיקולים בסוגיית אי ההרשעה.

באשר לנאשם האחר, לא התבקש לגביו תסקיר והוא לא העלה בקשה לאי הרשעה.

לאור כל זאת, אינני מרשיעה את הנאשם ומטילה עליו 180 שעות של"צ שיבוצעו בהתאם לתכנית שיערוך שרות המבחן ויגיש לאישור בימ"ש.

ניתן  צו לחילוט או השמדה לגבי הקלטות הנמצאות בתיק.

הודעה זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום ט"ז בטבת, תשס"ח (25 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים