פסק-דין בתיק פ 3611/05

1.         הנאשמת שבפני, בת 60, עו"ד במקצועה שימשה כראש לשכת תביעות תעבורה גליל, הודתה בביצוע 3 עבירות מרמה לפי סעיף 220 (1) + (5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש התשכ"א 1961), בכך שבשנים 2000-2002 הצהירה למעסיקתה, משטרת ישראל כי היא מתגוררת ברחוב דרך הארבעה 44/48 בעכו. כתוצאה מהצהרתה זו זכתה הנאשמת לזיכוי ממס הכנסה בשיעור של 15% וזאת מכח התקנות שהותקנו לפי הפקודה הנ"ל. בפועל גרה הנאשמת למעשה בכרמיאל. לצורך ביצוע מעשה המרמה חתמה הנאשמת על חוזה שכירות של דירה בעכו על אף שמעולם לא גרה בדירה הנזכרת בחוזה השכירות. אין מחלוקת בין הצדדים כי כתוצאה מהמעשים הנ"ל קיבלה הנאשמת סכום של כ-100,000 ש"ח.

2.         ביום 15.10.06 הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום, כך שלמעשה הודתה בכך שהתחמקה במרמה ובתחבולה מתשלום מס הכנסה, כאמור בסעיף 220 לפקודה. בשלב זה, הנאשמת ביקשה שלא להרשיעה וזאת עד לאחר שינתן תסקיר שירות המבחן למבוגרים.

3.         נערך תסקיר שירות המבחן למבוגרים בנצרת. חוות הדעת הוגשה ביום 14.3.07 כשהיא נושאת תאריך 6.3.07. קצינת המבחן התרשמה מפגישותיה עם הנאשמת כי מדובר באשה חיובית. עפ"י חוות הדעת, אומנם הנאשמת התכוונה תחילה לעבור ולגור בעכו אולם עקב התנגדות בנה נשארה להתגורר בכרמיאל. דא עקה, בשל הפיתוי הכספי השאירה את הכתובת הפיקטיבית בעכו. הפיתוי הכספי היה משמעותי בשל הצורך שלה לתמוך בבנה, בבעלה ובבני משפחתה המתגוררים בארגנטינה.

עוד נכתב בתסקיר כי  הנאשמת הינה אשה משכילה , חיובית ונמרצת ומסורה למשפחתה ולעבודה וכן כי העבירות הכלכליות בוצעו על רקע מצוקה נפשית וכלכלית וכן בשל האחריות שגילתה כלפי בני משפחתה כאמור.

שרות המבחן המליץ על העמדתה של הנאשמת למבחן ללא הרשעה למשך שנה וכן על ביצוע של"צ בן 100 שעות בבית קסלר בקרית חיים.

4.         ב"כ המאשימה מתנגד להמלצת שירות המבחן וטען כי העונש הראוי בנסיבות הוא הרשעתה של הנאשמת וגזירת עונש של מאסר בפועל אף אם בסופו של דבר הוא יומר בעבודות שירות.

הסניגורית המלומדת ביקשה שלא להרשיעה את הנאשמת ולקבל את המלצת שירות המבחן במלואה, תוך שהיא מפנה לפסיקה רלבנטית.

5.         שקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוצג בפניי והגעתי למסקנה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפניי ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן.

אבהיר מסקנתי זו.

אומנם אין להקל ראש בעבירות המרמה החמורות אותן עברה הנאשמת. מובן מאליו שיש להוקיע מעשים אלה שיש בהם פגיעה כלכלית ובציבור.

הכלל הוא אומנם כי יש להרשיע נאשמים אשר עברו עבירה ולגזור עליהם את העונש הראוי. הטלת מבחן ושל"צ הוא היוצא מן הכלל.

כידוע כל מקרה צריך להבדק על פי נסיבותיו. בכל מקרה ומקרה שומה על בית המשפט לבחון את הנאשם שבפניו,  את הרקע למעשים בהם הודה, את תגובתו לאחר מעשה והכרתו באחריות, את התייחסותו להליך הפלילי המתנהל וכן את הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו בדין.

6.         כאמור במקרה שלפניי, אין להקל ראש בחומרת העבירות אותן ביצעה הנאשמת. לנוכח מקצועה ותפקידה הבכיר כראש לשכת תביעות במשטרת ישראל, ניתן וצריך היה לצפות ממנה כי תקפיד יותר מאדם אחר על החוק. עם זאת לנוכח משקלם המצטבר של הנתונים לקולא שאמנה להלן, סבורני שיש בהם לתמוך בקבלה חלקית את המלצת שירות המבחן, תוך הגדלת מספר שעות השל"צ ואלה הנתונים:

א.      הנאשמת הודתה בעובדות המיוחסות לה ובכך חסכה בזמן שיפוטי. הגם שעמדה תחילה מבחינה משפטית על זיכוי טכני (בנושא זה ראה החלטה קודמת מיום 5.4.06).

ב.       זו הסתבכותה היחידה של הנאשמת בפלילים ואין לה הרשעות קודמות בעבירה כלשהי.

ג.        הנאשמת הסירה את מחדליה כלפי רשויות המס בכך שהחזירה את מלוא הסכומים בהם זכתה שלא כדין (מסמכים נ/1).

ד.       המניעים שהובילו את הנאשמת לביצוע המעשה  היו של מצוקה משפחתית והצורך לסייע כלכלית לבנה , לבעלה ולמשפחתה בחו"ל.

ה.      לנוכח ההמלצה החיובית של תסקיר שירות המבחן, נראה כי מדובר באדם נורמיטיבי שכשל באופן חד פעמי.

ו.        הבעת חרטה כנה בפני שירות המבחן ובפניי, בבחינת "ה מודה ועוזב ירוחם"(משלי כח, יג),(למשמעותה של חרטה כנה  ראו ע"פ 9090/00  שנידרמן נ' מ.י. (סעיף 10 לפסק הדין).