פסק-דין בתיק פ 3484/06

א.         כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על-פי עובדותיו, בחודש מרץ 2004 תקף הנאשם את חברו לעבודה בכך שבעט בעיטה חזקה בחזהו עד כי החבר נפל מהמרפסת, מגובה של כ-3.5 מטר, ונחבל.

הנאשם הודה אך בטרם יוכרע דינו ביקש בא כוחו כי יוגש בעניינו תסקיר שרות המבחן, תסקיר אשר יבחן את האפשרות לאי הרשעתו בדין.

התביעה התנגדה וכבר באותו שלב הודיעה כי בשל טיב העבירה וטבעה בכוונתה לעתור לעונש הכולל מאסר שירוצה בעבודות שרות.

בהחלטה שניתנה בנושא קבעתי כי בעבירה מסוג זה איני רואה מקום לפטור אדם מהרשעה. עם זאת, הסכמתי לאפשר קבלת תסקיר בעניינו של הנאשם על מנת שיובאו בפני כל העובדות הצריכות לעניין.

ב.         התסקירים שהוגשו בפני מדברים טובות בנאשם. מדובר באדם כבן 42 אשר עבד, בעבר, בשרות הבטחון כאחראי בטחון בנציגויות בוגוטה וניו יורק, והיום הוא עובד עצמאי בתחום הריהוט ופועל להשתלב בענף ההיי-טק.

הנאשם מתחרט על הדרך בה הגיב כלפי חברו. הוא פעל כפי שפעל לאחר שהחבר הקניט אותו במהלך מספר ימים, הוא ביקש לעצור את שטף ההקנטות ולא צפה את חומרת הפגיעה.

בפני קצין המבחן הנאשם העלה חשש כי הרשעה בתיק עלולה לפגוע בסיכוייו להשתלב בעתיד בתחום  ההיטק וכי בהרשעה יש לפגוע בילדיו.

על סמך דברי הנאשם, ומאחר ושרות המבחן מתרשם כי מדובר באדם אשר מערכת ערכיו נורמטיבית ותפקודו תקין, ממליץ שרות המבחן להימנע מהרשעה, להטיל עליו עונש של של"צ ואף להביאו לתהליך של צדק מאחה במסגרת גישור פוגע - נפגע מטעם  שרות המבחן (הליך ג.פ.ן). 

בתסקיר נוסף שהוגש בעניינו של הנאשם מודיע שירות המבחן כי הליך ג.פ.ן לא יצא אל הפועל מאחר והנפגע אינו חי בארץ.

ג.          ב"כ התביעה, בטיעונים לעונש, מצביע על החומרה שיש בעבירה בה הורשע הנאשם, עבירה שיש עמה אלימות ואשר כתוצאה ממנה נחבל אדם פגיעה של ממש.

מן המפורסמות הוא כי מאחורי כל הרשעה קיימת פגיעה, אין בתסקיר כל סיבה של ממש להימנע מהרשעה, ועל-כן ההמלצה הכלולה בתסקיר אינה מבוססת ואין לקבלה.

בנסיבות אלה חוזר התובע אל עמדתו המקורית, מבקש לקבוע כי בעבירות מסוג זה יש לשלוח מסר מרתיע גם לנאשם וגם לכלל הציבור, ועותר להטיל על הנאשם עונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שרות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן.

ד.         ב"כ הנאשם מבקש לקבוע כי מדובר במקרה חריג, התסקירים חיוביים באופן יוצא דופן, מדובר במי שאין הרשעות בעברו, הוא מילא תפקידים בכירים בשרות המדינה ועובדות אלה על בית משפט לקחת בחשבון ולזקוף לזכותו.

הנאשם הוא בעל משפחה אותה הוא מפרנס, הוא מביע צער על אותו מקרה בו אבד עשתונותיו ועל-כן, בראייה הכוללת של הדברים ניתן לפטור אותו מהרשעה ולהסתפק בהטלת ענש של של"צ אשר יהווה גורם מרתיע וואף עולה לשיטתו בקנה אחד עם מדיניות הענישה.

ה.         אל דברי בא כוחו מצטרף הנאשם החוזר ומביע חרטה ומבקש כי ילדיו לא יינזקו מהעונש שיוטל עליו. 

ו.          את טיעוניו פותח ב"כ הנאשם באזכור העובדה כי הענישה היא אינדיבידואלית ועל-כן יש לשקול כל נושא וענין לגופו של אדם.

בנקודה זו גם דעתי כדעתו. כאשר יושב בית משפט על המדוכה ושוקל את שבפניו, עליו לקחת בחשבון ולתת ביטוי לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ולעניינו של כל נאשם ונאשם.

ברם, גם עניינו של הכלל ועניינו של קרבן העבירה הינם בעלי משקל של ממש וגם להם תרומה למערך האיזונים המכוונים עצמם  לתכלית הענישה.

ז.          ב"כ הנאשם עותר לפטור את הנאשם מהרשעה אך נראה כי מכלול השיקולים מחייבים דחייתה של בקשה זו, בהתבסס על הוראות החוק והפסיקה.