פסק-דין בתיק פ 2282/03

בכתב האישום שהוגש כנגד שלושת הנאשמים (להלן: "הנאשמים"), נטען כי ביום 3.6.01, בשעה 16:00, על רקע של סכסוך חקלאי בנושא בקר (להלן: "העדר"), נטלו הנאשמים מוטות ברזל ומקלות עץ במטרה לתקוף את מר יהושע כהן, מר יעקב פרומר ומר חסן גדיר (להלן: "המתלוננים").

בהמשך, הכה הנאשם מס' 2 את יהושע כהן בכבל ריתוך בחזהו ואיים עליו באומרו לו: "עכשיו אתה תמות". כן הפעיל דיסק חיתוך וזרקו בעודו מכובה לעבר יהושע כהן  שנפל ארצה.

כן נטען בכתב האישום כי בהמשך הארוע תקפו הנאשמים את חסן גדיר ויעקב פרומר והיכו אותם באמצעות מוטות ברזל ומקלות עץ.

כתוצאה מהתקיפה נחבלו חסן גדיר ויהושע כהן ונזקקו לטיפול רפואי.

העבירה שיוחסה לנאשמים בגין מערכת עובדתית זו היא תקיפה בנסיבות מחמירות, בניגוד לקביעות הסעיף 382 (ב) לחוק העונשין תשל"ז- 1977, אך ברור הוא כי ציון סעיף עונשין זה הינו שגוי והכוונה, כעולה מעובדות כתב האישום, היתה לעבירה בניגוד לקביעות הסעיף 382 (א) לחוק העונשין.

לנאשם מס' 2 יוחסה אף עבירת איומים, בניגוד לקביעות הסעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז- 1977.

בישיבת ההקראה מיום 11.5.04, בפני כב' השופטת י. אבירם, כפרו הנאשמים במעשים שיוחסו להם בכתב האישום.

התיק הועבר לשמיעת ההוכחות בפני.

בפיתחו של פסק הדין, הנני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמים מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

עד התביעה מס' 1, מר יהושע כהן, עסק בתקופה הרלוונטית בגידול בקר בכרם מהרל והיה בעלים של מכלאה ונקודת מים בישוב.

העד העיד כי הוא מכיר את הנאשמים דרך עסקי הבקר שהיו ביניהם.

העד נתבקש בחקירתו הראשית לתאר את אשר אירע ביום 3.6.01 והעיד באומרו:

"באותו יום אני, כל שנה מתקנים את הגדרות ואת המכלאה כי בקר שובר והורס, אכן היה לי שם גנרטור עם כלי ריתוך ודיסק, ואני תקנתי והיו לי עוד קבוצה של שלושה חבר'ה שהם עזרו לי לתקן את הגדרות ומה שהיה צריך שם. לפתע, הגיחו כל הנאשמים ועוד אנשים, קבוצה של בערך 7-8 אנשים, והם התחילו לתקוף את כולם ללא ויכוחים וללא שום דבר, הם היו מצוידים עם מקלות ומוטות ברזל, אני ראיתי את הסכנה אז כיביתי מיד את הגנרטור. בא עלי גריפאת וחטף לי את הדיסק מהיד, הוא לא ידע שאני כיביתי את החשמל, הוא הפעיל אותו ואמר שעכשיו אני אמות, וזרק לי אותו על החזה. אני חודשים מספר לפני כן עברתי ניתוח לב פתוח, וקיבלתי מכה חזקה בחזה, נפלתי לאחור וקיבלתי גם מכה בגב. אז הם עזבו אותי והתחילו עם האחרים, עלי היה מכוון אלי, הם התפזרו אל כל החבר'ה שהיו שם. כל אחד לקח לעצמו קורבן והיכה אותו והם היכו אותם עם מקלות וזויות, מוטות ברזל. אני לא יכולתי להבדיל אבל כולם הרביצו לכולם, זה היה תוהו ובוהו. אותי אישית תקף רק עלי". (עמ' 14, שורות 2-12 לפרוט').

לבית המשפט הוגשו התעודות הרפואיות המתיחסות לפציעותיו של העד. התעודות סומנו ת/1 ו- ת/2.

בתעודה הרפואית ת/1 מצוין כי אין סימני חבלה חיצוניים ובת/2 נכתב כי העד מתלונן על כאבים באזורים שונים בגופו.

בחקירתו הנגדית הוצג לעד מסמך שנכתב ביום האירוע ומתאר את אשר אירע באותו יום. המסמך סומן

נ/1.

העד טען בעדותו כי את נ/1 ערך יעקב פרומר, אך גם הוא חתום עליו והוא נשלח לכל המוסדות.

במסמך נ/1 נאמר כי הנאשם מס' 1 ובניו נוהגים דרך קבע להפריע ולחבל בעבודתו של יעקב פרומר עם העדר וכן איימו בעבר על יעקב פרומר וחסן גדיר.