פסק-דין בתיק עתמ 383/05

1.         מדובר בעתירה מנהלית בה ביקשו העותרים ליתן צו האוסר על ביצוע פעולות בניה ו/או הכשרת המבנה שנבנה על ידי המשיבה 3 ברח' חיבת ציון אשדוד, למגדל רב קומות, ליתן צו האוסר על בניה במבנה מעבר לשלוש קומות, להורות על ביטול היתר הבניה, מסוג הקלה שניתן ביום 30.10.05 בכל הנוגע להפיכת המבנה למגדל בן 10 קומות, להורות למשיבה 3 להימנע מכל פעולה על פי היתר הבניה מסוג הקלה, להורות על ביטול היתר הבניה הנוגע לבניית 7 קומות ודירת גג במבנה, ולהצהיר על בטלות כל החלטה המתיימרת לאשר למשיבה 3 פעולות בניה להפיכת המבנה לבנין רב קומות ולהוציא צו ביניים כמפורט בעתירה.

2.         בדיון מוקדם מיום 12.1.06, הודיעו ב"כ הצדדים כי לאחר שהעותרים קיבלו הודעה על דיון בענין הקומות שמעבר לקבוע בתכנית, מוסכם שהענין הנוגע לבניה שמעבר לקבוע בתכנית ידון בועדה המקומית במסגרת הדיון בהקלה, ולאחר החלטת הועדה המקומית שומר כל צד לעצמו את זכויותיו וטענותיו בענין, ובכך מסתיים הליך זה, פרט לענין ההוצאות, שלגביו יגישו הצדדים את סיכומיהם ובית המשפט יחליט בענין.

3.         ב"כ העותר טען בסיכומיו כי הסעד העיקרי שנתבקש על ידיו התקבל בכך שהוא זומן לדיון בהשגותיו במסגרת של דיון בהקלה בועדה המקומית לתכנון ובניה, בעוד שלפני הגשת העתירה לא ניתנה להם אפשרות להגיש התנגדות להליך מתן ההיתר למבנה נשוא הדיון, ורק לאחר הגשת העתירה נאותה ועדת התכנון המקומית לאפשר להם להגיש התנגדות.

בדיעבד, התברר שניתנה על ידי ועדת התכנון המקומית הקלה לפיה יותר למשיבה 3 לבנות בית מגורים בן 10 קומות, בלי לקיים הליכי פרסום כנדרש לכך.

במצב זה נאלצו לשכור שירותי עורך דין ולהגיש את העתירה ובתגובה לכך "נענשו" בכך שנדרשו לפרסם מתן הקלה להיתר שקיבלו קודם לכן ממשיבה 2 בענין ניוד שטחים במרתף ביתם.

העותרים המתינו למעלה משלושה שבועות מאז פנייתם בענין לועדה המקומית לתכנון ובניה, לא היה מענה לפנייתם, ורק לאחר שהוגשה העתירה היתה היענות לפנייתם.

4.         משיבים 1 ו-2 טענו בסיכומיהם כלהלן:

א.                  לא היה מקום להגשת העתירה כלפי עיריית אשדוד בשל העדר יריבות, כאשר היריב הנכון הינו הועדה המקומית לתכנון ובניה ולא העיריה, ולא היה מקום לכלול את העיריה בין המשיבות לעתירה.

ב.                  העותרים ביקשו בעתירה לאסור בניה מעל לשלוש קומות תוך הסתרת המצב התכנוני, על פיו ניתן היה לבנות בנין מגורים בן 7 קומות על הקרקע בתוספת 3 דירות גג.

כמו כן, טענו העותרים בעתירה כנגד תקפות התכנית המפורטת בלי לצרף את הועדה המחוזית לתכנון ובניה.

ג.                   הבקשה לצו זמני לוקה בשיהוי רב. העותרים ידעו על הכוונה להקים בנין מגורים מפרסומים במגרש, מהמודעה מיום 30.9.05 שצירפו לעתירה, ולא עשו דבר. רק בחלוף חודשיים וחצי מיום מתן ההיתר, ביום 29.12.05, הגישו העותרים את העתירה, כאשר ההיתר ניתן ביום 30.10.05.

ד.                  על אף האמור הוחלט לשלוח לכל אחד מבעלי הנכסים הגובלים הודעה בדבר פרסום ההקלה. העותרים לא המתינו להחלטת המשיבה 1 במשך 30 יום והזדרזו להגיש את עתירתם, כאשר הגשת העתירה נעשתה תוך 21 יום מיום הפניה של העותרים למשיבה 1.

ה.                 ב"כ משיבה 3 חזר בסיכומיו על עיקרי הטענות של ב"כ משיבים 1 ו-2.

5.         לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומים, נראה לי כי יש מקום לחייב את הועדה המקומית במידת מה בהוצאות, לאור העובדה שהיא פעלה שלא כדין בכך שנתנה היתר בניה, תוך סטיה מהתכנית, בלי לקיים את ההליך הקבוע בחוק בקשר לכך, ולאור הימנעותה מלהשיב לפניית העותרים במשך כשלושה שבועות, ורק לאחר הגשת העתירה הסכימה לאפשר להם להגיש התנגדות ולקיים דיון בהתנגדותם להקלה.

מאידך גיסא, יש להתחשב בכך שהועדה המקומית פעלה לתיקון המעוות תוך מועד קצר לאחר הגשת העתירה.

כמו כן, יש להתחשב בכך שהעתירה כללה עניינים שמעבר לדיון בהתנגדות בהקלה.

6.         בנסיבות הענין, אני מחייב את משיבה 2, הועדה המקומית לתכנון ובניה, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ואת משיב 3 בסכום של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתן היום ג' בסיון, תשס"ו (30 במאי 2006) בהעדר הצדדים