פסק-דין בתיק עתמ 345/04

עתירת העותר מופנית כנגד החלטת עיריית אילת (להלן: "המשיבה") שלא ליתן לו היתר לעסוק ברוכלות בטיילת הצפונית שבאילת.

א. עיקרן של העובדות

1. מסוף שנת 1997 ועד לאפריל 2002 עסק העותר ברוכלות בעיר אילת כשבידו היתרים זמניים. תחילה עבד העותר ברחבת טיילת הערבה, לאחר מכן, בסוף שנת 2001 הורשה לעסוק ברוכלות בשטח הציבורי שליד מלון "קלאב הוטל". תוקף ההיתר הזמני האחרון שמצוי בידי העותר לעסוק ברוכלות פג בתחילת שנת 2002.

2. בימים 13-14 באוגוסט 2003 התקיימו ישיבות של אגף תברואה וחזות העיר באילת (נספח ב' לתגובה לעתירה) בהן הומלץ להעביר את דוכנו של העותר, יחד עם דוכנים של אחרים, לטיילת הצפונית. העותר צוייד במפת הטיילת המראה את מיקום דוכנו. המלצה זו, כפי שצויין בפרוטוקול הישיבות, הינה המלצה אשר בעקבותיה יש לפתוח בהליך רישוי. מאז עבר העותר לעסוק ברוכלות בטיילת הצפונית לא היה בידו היתר בר תוקף לעסוק ברוכלות.

3. ביום 11.2.04 מינה ראש עיריית אילת, מר יצחק הלוי, שנבחר לתפקידו חודשים ספורים קודם לכן, וועדה ציבורית בראשות כבוד השופט (בדימוס) שטרסנוב לבדיקת נושא הרוכלות באילת (להלן: "ועדת שטרסנוב") (נספח א' לתגובה לעתירה). המלצות הוועדה היו, בין היתר, כי המספר המרבי של דוכנים המותרים בטיילת יעמוד על 59, במקום 158 הקיימים, כל עוד דרישות הבטיחות לא ישתנו. כמו כן, המליצה הועדה על הקמת וועדת רישיונות שתשקול הענקת רישיונות לרוכלות על פי קריטריונים שהועדה הציבורית קבעה.

4. לאחר שביום 23.6.04, נשלחה לעותר הודעת פינוי מן הטיילת הצפונית, הוא הוזמן לשימוע שנקבע ליום 19.7.04 בפני ועדת הרישיונות. ביום 27.9.04 הודע לעותר כי על פי החלטת ועדת הרישיונות, קיבל 82.8 נקודות מתוך סכום כולל של 180.

דירוג העותר, כמו של ייתר הפונים לועדה, נעשה ע"י חברי הועדה, כאשר כל אחד מחברי הועדה דירג את הפונים לועדה, על פי שיקול דעתו, לגבי 13 קריטריונים שונים. לאחר שנעשה הדירוג על ידי כל אחד מחברי הועדה, נעשה סיכום ממוצע של הניקוד, ועל פיו, כאמור, קיבל העותר 82.8 נקודות.

משלא קיבל העותר את הניקוד המזכהו בזכות להפעיל דוכן על הטיילת הצפונית, הודיעה המשיבה לעותר במכתב מיום 27.9.04, כי עליו לפנות את הטיילת הצפונית לא יאוחר מיום 12.10.04.

העותר כמו גם האחרים שפנו לועדת הרישיונות, זומן פעם נוספת בפני הועדה, אשר העניקה לו בפעם השניה ניקוד נמוך יותר מבפעם הראשונה.

יצויין, כי לבקשת ב"כ המשיבה, זומן העותר לועדה פעם נוספת,לאחר הגשת העתירה, אולם גם בפעם זו קיבל עדיין ניקוד פחות מהסף שנדרש לצורך קבלת היתר לעיסוק ברוכלות.

ב. דיון

5. בעתירתו ציין העותר: "אני תובע מהעירייה כמו שדאגה לי בשנים האחרונות כן תדאג לי גם עכשיו, אין לי לאן ללכת ויש לי גם הרבה חובות וגם פיגורים במשכנתא".

העותר פירט בעתירתו ובטיעוניו את נסיבותיו האישיות, היחלצותו מעולם הסמים והפשע, מצב משפחתו, ומצבו הכלכלי הקשה.

6. למרות נסיבותיו האישיות הקשות של העותר לא מצאתי כי ניתן להימנע מדחיית העתירה.

7. לעותר, כאמור, לא היה רישיון לעסוק ברוכלות בטיילת הצפונית. ועדה ציבורית, שלא הועלו טענות כנגד שיקול דעתה, היא שהמליצה כי יהיו בטיילת 59 רוכלים - בין השאר- מטעמים של ביטחון הציבור.

על פי המלצותיה של הועדה הציבורית הוקמה ועדת רישיונות, כאשר לועדת הרישיונות נקבעו קריטריונים על ידי הועדה הציבורית- קריטריונים שעל פיהם דורגו העותר וחבריו הרוכלים. מעיון בקריטריונים שנקבעו עולה כי הם רלוונטיים להחלטה למי בסופו של דבר יש להעניק את הרישיון לעסוק ברוכלות. העותר לא טען כי הקריטריונים יושמו לגביו שלא כדין, או שהופלה לעומת אחרים.

ג. סוף דבר

8. אשר על כן, בהעדר עילה להתערב בהחלטת המשיבה העתירה נידחת.

9. בטרם נחתם פסק הדין,  הגיעה ביום 20.2.05 הודעה מטעם המשיבה, ממנה עולה, כי מאז הדיון האחרון, היתה התייעצות נוספת אצל המשיבה, בעניינו של העותר, אשר לא הביאה לשינוי ההחלטה לגביו.

תשומת לב המשיבה מופנית לבקשת העותר לזמנו פעם נוספת בפני ועדת הרישיונות, לנוכח הסכמתו לוותר על הפעלת דוכן  בשוק אילת - במידה ובקשה זו טרם נידונה.