פסק-דין בתיק עתמ 340/03

ההליך

1.         מדובר בעתירה מנהלית, בה ביקשה העותרת לקבוע כי על פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.3.00, היה על המשיבה לקזז סכום של 160,525 ש"ח ששילמה העותרת למשיבה כאגרת המרת אגרות בניה, מהיטל ההשבחה ששילמה העותרת למשיבה, בשל היתר לשימוש חורג לתקופה של חמש שנים בלבד, מהווה תשלום ביתר ועשיית עושר במשפט ונגועה באי סבירות קיצונית שיש בה כדי לגרום עוול ודינה להתבטל;

לחלופין, ביקשה העותרת לקבוע שאין לחייב באגרת המרה בשימוש חורג מתוכנית להבדיל משימוש חורג מתוכנית.

העובדות

העותרת הינה בעלים של מקרקעין הידועים כגוש 2451 חלקה, מגרש 19 ששטחם

כ- 54,978 מ"ר, עליהם קיים מבנה מזה שנים רבות, ששטחו כ- 12,700 מ"ר ששימש בעבר כמחסני ערובה.

בתאריך 29.12.92 בקשה העותרת היתר לשימוש חורג ביחס למבנה לשטח של 6,234 מ"ר משימוש של אחסנה לשימוש של מחסני מכר ומשרדים.

עם הגשת הבקשה קיבלה העותרת דרישה לתשלום אגרות והיטלי פיתוח כתנאי למתן ההיתר, ובכללם אגרה בגין המרת אגרות בסך 237,813 ש"ח.

לעותרת היו השגות על הדרישה האמורה, שבעקבותיהן נחתם הסכם בין הצדדים, בו נאמר, בין השאר, שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה תערוך בדיקה לגבי נושא החיוב בגין המרת אגרות, ואם יתברר כי יש לקזז סכום זה מתשלום היטל ההשבחה בגין השימוש החורג, תודיע המשיבה למבקשת את עמדתה על כך, ואם טענת העותרת תתקבל, יקוזז סכום אגרת ההמרה מתשלום היטל ההשבחה, וכן שאם טענת העותרת לא תתקבל, ישמור כל צד על זכויותיו וטענותיו על פי הדין.

כמו כן נקבע באותו הסכם כי אם תתקבל טענת החברה האמורה, יקוזז סכום אגרת ההמרה מתשלום היטל ההשבחה, בו תחוייב החברה בגין בקשות שתוגשנה על ידי החברה בעתיד לגבי המגרש (נספח א' להמרצת החברה).

בתאריך 14.3.05 הגישה העותרת בקשה לשימוש חורג במבנה נוסף, שלגביו נקבעה שומה של השמאי המכריע, ממנה קוזז סכום של 237,813 ש"ח ששילמה העותרת בגין  המרת אגרות עבור המבנה הראשון האמור לעיל.

במכתב של הוועדה המקומית לתכנון ובניה מיום 5.12.00, צויין שניתן "זיכוי בסך 237,813 ש"ח עבור אגרת המרה על פי הסכם פשרה בין העיריה ובין חב' אוניל".

אף על פי כן, קיבלה העותרת לאחר תשלום היטל ההשבתה, ביום 21.12.00, דרישה נוספת לתשלום אגרת המרה עבור המבנה השני בסך 160,525 ש"ח.

העותרת שילמה סכום זה תחת מחאה על מנת שתוכל לקבל היתר לשימוש חורג ורשיון עסק.

לטענת העותרת           

2.

א.         דרישת התשלום בסך 160,525 ש"ח, שלא קוזזה מהיטל ההמרה, מנוגדת להגיון ומהווה הפרת הסכם.

ב.         אגרה בגין המרת סוגי בניה לפי סעיף 1.1.3.0 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תקנות ואגרות) תשל"א 1970, התוספת השלישית, הינה למעשה תשלום בגין השבחת הנכס עקב שינוי השימוש בנכס וכלולה בהיטל ההשבחה.

            אינדיקציה לכך ניתן לראות בסכום האגרה שהינו של 20 ל"י או הסכום שבו עולה האגרה המשתלמת לגבי בנין מהסוג החדש על זו המשתלמת לגבי בנין מהסוג הקודם. אגרה במהותה הינה תשלום עבור שירות או טובת הנאה, וצריכה להיות זיקה בין האגרה לתמורה הניתנת בגין האגרה ( ע.א 474/89, קריב נ' רשות השידור, פ"ד מו (3) 374 ).